ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

כשהעיר תל אביב נוסדה פנו יהודים טובים אל הפרופ' דוד שור שבמוסקבה, שישלח איזה כח צעיר לשם ''פיתוח התרבות המוסיקלית בארץ ישראל'', כן ככה קראו לזה באותם ימים... כשהיא מצוידת בברכת הפרופסור המחונן עולה מרים לוית (לויט) לארץ ומשתקעת בתל-אביב. בתחילה לימדה שלש שנים בבית-הספר לנגינה "שולמית" מיסודה של שולמית רופין , אשתו של מיודעינו, מנהל המשרד הארציישראלי.  ב-1914 היא מקימה בית-ספר לנגינה, שקראה לו בשם "בית לויים" , מעין בית-מדרש עליון למוסיקה בהשראת הלויים שניגנו בבית-המקדש. בשנים הראשונות של מלחמת-העולם הראשונה התאמצה לקיים את המוסד על אף כל הקשיים. ב-1917 גורשה עם הוריה מיפו לזכרון יעקב. שם ערכה כמה קונצרטים בבית הד"ר הלל יפה ורפאל קוהן מפקידות יק"א וניגנה אף בפני אנשי הצבא והשלטון הטורקי. בהמשך כשנפוצה השמועה על המוזיקאית המעניינת שבאה לארץ הקודש, היא יוצאת למסע הופעות ושורת קונצרטים בבולגריה. כשהיא חוזרת ארצה שנה אחר כך, גב' לוית אינה מוותרת ושוב מחדשת את בית-ספרה "בית לויים", שאליו הצטרפו המורים ישראל ויעקב ברנ...

בית אהרונסון - מוזיאון ניל''י, זכרון יעקב כבר הרבה שנים שדמותו של אבשלום פיינברג מעניינת אותי. האיש הזה נולד בגדרה לזוג ביל''ויים. בגיל צעיר הוא נשלח ללמוד ב''כתאב'', שזה מעין ''חדר'' אבל בגרסה המוסלמית. שם הוא לומד ערבית וקראן. בהמשך, הוא נודד עם משפחתו בין יפו לחדרה ומשם לירושלים... עם השנים כשהוא מתחיל להתבגר, מתחילה לפעם בו אהבת הארץ ורצון עז לקום ולעשות מעשה. היינו, להיות אקטיביסט! כשהוקמה ב עתלית התחנה לניסיונות חקלאיים . פיינברג מיודעינו החל לעבוד בה כעוזרו האישי של אהרון אהרונסון . בין אהרנסון לפיינברג, הצעיר ממנו בשלוש-עשרה שנים, נרקמו יחסי ידידות קרובים מאוד! בעצם פיינברג שלנו יוצר קשר עמוק עם כל משפחתו של אהרנסון במיוחד עם שרה ורבקה לבית אהרונסון... מקריאה בכתביו מצטיירת דמותו של אבשלום כבעל נפש עדינה, פיוטית ורגישה, וכנראה שהיה גם ''פרנקופיל'' נלהב, משום שהושפע מאוד מתרבות צרפת, שבה חי כמה שנים. עיון במכתבי האהבה שהותיר אחריו מאפשרים לנו להציץ לעולמם האינטימי של זוגות אהבים בארץ ישראל באותה תקופה....

(מיקום: רחבה בכניסה ל מוזיאון המזגגה ) אנחנו נמצאים בכניסה לכפר הערבי טנטורה. (ב ערבית : طنطورة ) הכפר הוקם ב תקופה העות'מאנית . משמעות השם טנטורה הוא כובע מחודד ונראה שנקרא כך בגלל צורתו של תל דור הסמוך. טנטורה גדלה בימי דאהר אל עומר באמצע המאה ה-18 . הוא הרחיב את הנמל הקטן ששימש ליצוא כותנה לאירופה. בזמן מסע נפוליאון בארץ ישראל שימשה טנטורה כבסיס לאספקת צבאו. בנסיגתו אחרי המצור על עכו במאי 1799 חנה צבאו בטנטורה, ושם נאלץ להותיר בחולות ובים את תותחי המצור הכבדים שלו. חלק מהפריטים שהשאיר נראה תכף בתוך המוזיאון.   מפרצונים של סלעי כורכר ומים בצבע טורקיז בחוף דור צילום: זכריה הלוי נוסעים במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 מתארים את טנטורה ככפר קטן, כ-30 עד 40 בתים, עם נמל ו חאן . בימי המנדט הכפר הלך וגדל. על פי סקר הכפרים 1945 , בשנת 1945 שטחי אדמותיו הכולל היו 14,520 דונם ומספר תושביו היה 1490 נפשות! לאן הם נעלמו? הייתכן שהאדמה בלעה אותם? בשנת 2000 געשה הארץ כשמחקר של תדי כ''ץ, מאוניברסיטת חיפה חשף את הגרסה הפלסטינית לסיפור של תושבי טנטורה. מחק...

לפעמים, כשאני קונה לילד שלי ארטיק בדרך מהגן יש לנו מן דיאלוג מעניין. אני נותן לו לבחור איזה ארטיק שהוא רוצה, בתקווה שהוא לא יקח משהו יקר, נגיד כמו ''מגנום'', או דומה... חוצ'מזה אני כבר יודע, הוא תמיד מתעקש על ארטיק קרח. מיד עם הלק הראשון הוא שואל אותי: ''אבא, מה עדיף בשבילי למצוץ או לנגוס''? לשמע השאלה, אני מנסה שלא לשלוף מהמותן, אלא לתת תשובה כנה וראויה. אחרת הוא לא ירד ממני. אבל אז הוא ממשיך, ''נו אבא, מה עדיף''?  ''אני מעדיף לנגוס'' אני עונה לו במן בטחון כזה שיש לאבא שלא יודע מה רוצים מהחיים שלו. ברגע שאני כבר מתחיל להרגיש ששיחקתי אותה ויאללה בן שלי, גש לשאלה הבאה... הילד הזה נעשה פתאום רציני, מקמט את מצחו ואומר, ''אבל אבא, ככה זה יגמר לי מהר''. ''טוב לא נורא...'', אני מנסה להרגיע אותו ואומר לו על משקל האבוקדו, ''יגמר, נקנה חדש'' וכדי להיות בטוח שאני אכן משכנע אותו (ואת עצמי) אני מוסיף ''יש לך בבית מלא ארטיקים במקפיא. וגם שלוקים''. ''לאאאא...

'' כיצד מטהרין את המצורע, היה מביא פילי של חרש חדשה ונותן לתוכה רביעית מים חיים, ומביא שתי צפרים דרור. שחט את אחת מהן על כלי חרש ועל מים חיים. חפר וקוברה בפניו. נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכרכן בשירי הלשון, והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של שניה. טבל והזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע, ויש אומרים, על מצחו. וכך היה מזה על השקוף שבבית מבחוץ ''. (משנה, מסכת נגעים י"ד , ''כיצד מטהרין'') הצרעת ביהדות אינה מחלה מסוימת. מחד היא יכולה להיות ''סימפטום'' לכשלים מוסריים בהן לקה האדם. מאידך, היא אוסף של מחלות עור ומין הכרוך לבלי הפרד בפחד מפניו! נגע הצרעת המפורש במשנה שבמסכת נגעים, אינו מסמן מחלה גופנית בלבד, הוא נגע הפושה גם בבגדים ובקירות הבתים וטומאתו מתפשטת סביבה בדומה לטומאת המת. גם אם לא ברור לנו עד תום מאין מקור ה פ ח ד מפני הצרעת. זה, חלחל לאורך השנים גם אל הבית השוכן כאן סגור בתוך חומתו. אני לא ירושלמי. אבל אומרים שאין ירושלמי שהבית הזה לא הטיל עליו מורא. אין ירושלמי שלא רחרח במקום, תחב את אפו בין סורגי השער הגדול, הנעול. רק כד...

חולות כסוי, קמפוס יד יצחק בן צבי, פברואר 2012 באזור הרי אילת והערבה יש מספר מקבצי דיונות: חולות שיזף, חולות סמר שלאחרונה עלו לכותרות בשל הכוונה לכרות שם חול לטובת בנייה, ובנחל ערבה שהוא הגבול בין ירדן לישראל יש קטעים חוליים.  בחולות כסוי יש תופעה ייחודית: רוב המוקדים שהוזכרו, הם ''חולות נודדים'', היינו, נוצרו במקומות אחרים כמו סיני ואתיופיה והובלו לכאן בעזרת הרוח. הדיונות של חולות כסוי הם תוצרת מקומית. כלומר "חולות פנימיים" שנוצרו באזור בקעת עובדה וחלק מהם אפילו נוצר כאן במקום.  אם כן, מהו מקור הדיונה? בלייה של סלעי משקע ימיים, גיר וקירטון שנמצאים בבקעת עובדה ואבן חול מבקעת הירח של סיני. אגב, שם אבן החול, היא סלע משקע יבשתי. בגלל משטר הרוחות המקומי והמבנה הסגור יחסית של תא השטח, החולות הנוצרים ב''אתר'', נשארים שם. כשתגיעו למקום היפה הזה ותסתכלו על החול, תוכלו לראות את כמות הגיר הגדולה הנמצאת בו. כל הנקודות הקטנטנות הלבנות הן חתיכות גיר, אחוזי הגיר בדיונות כסוי גדולים הרבה יותר מדיונות רגילות משום משקלו הרב יחסית וכמותו של מר...

אוטוטו טחנת הקמח של מונטיפיורי חוזרת לעבודה... כמה הולנדים, נדלקו על הרעיון והחליטו בהשקעה ''קטנה'' (3 מיליון דולר!) להשמיש את הטחנה. לכתבה המלאה... וזאת הזדמנות טובה להזכר בפילנטרופ ובשירו של יהורם גאון דרוש טוחן: צילום הכתבה בידיעות אחרונות

סיור בירושלים בשכונה הותיקה, מאה שערים. במהלך קורס מורי הדרך שאני עושה בימים אלו, מביא איתו הזדמנות לחזות בשיחת היום בשכונה כפי שזו באה לידי ביטוי בפשקווילים שמקשטים אותה. בעולם החרדי פשקוויל הוא כרוז אנונימי שמטרתו להשמיץ ולפגוע בזולת. לאורך הדורות יצאו רבנים נגד התופעה, ואמרו על כותבי פשקווילים כי הם עוברים על איסור חמור מדאורייתא. אך למרות זאת התופעה עדיין קיימת. רבים בציבור כנראה אינם ערים להבחנה זו, ובלשונם משמשת המילה פשקוויל לתיאור כל מודעות הקיר המודפסות הנתלות על לוחות מודעות ברחובות החרדים ומעבירות מסרים לאוכלוסייה, אם מטעם רבנים החתומים בשמם, אם מטעם קבוצות מוכרות, ואם מטעם קבוצות אנונימיות כמו "ועד השכונה", "הועד לטהרת מחנינו", ''משמרות הצניעות'' ואחרים. בדרך כלל הפשקוויל נועד להנחות את הציבור בסוגיה רלוונטית שעומדת על הפרק, או לדרבן את הציבור לנקוט בפעולה כזו או אחרת. הפשקוויל נושא בדרך כלל מסר ביקורתי ולעתים אף ארסי כלפי דמות מהציבור החרדי (לרוב עסקני ציבור) ומותח ביקורת על התנהלותם. מיותר לציין שריבוי הפשקווילים ...

כ שסם קוק שר  את ה'' ספירטואל '' המפורסם שלו A change is gonna come' בשנות ה-60 של המאה הקודמת. אנחנו חושבים על מטעי קפה ועבדים שחורים באמריקה הרחוקה. גזענות ושאר מריעין בישין... האם יתכן לומר שגם פה לחוף הכנרת הייתה קולוניות מטעים אתנית, בדיוק כמו שם, לגדות המיסיסיפי?  המבנה הזה על שתי קומותיו נועד במקורו  לשמש בית למשאבת המים לצורכי השקיה של שדות עמק הירדן ממי הירדן.   אולם בפועל שימש כאכסניה עבור הדסה, תמר-אהובה, שמואל, ישראל, רחל , שולמית, יהודה, מרים, זכריה, שושנה, נתנאל, בת-שבע, ברוך, חזקיה, פנינה, שולמית , ציפורה, רות ואביגיל לבית מרגלית יעל ושושנה לבית צאירי מלכה, ידידה, הדסה ותינוקת ללא שם לבית מנצור ... השמות האלה בחלקם הם "תימני-כנרת", אשר הגיעו הנה בעקבות שליחות יבנאלי לתימן. באותה תקופה הם לא נתפשו כמי ששותפים לרעיון הציוני, אלא, כקבוצה לא שווה, נבדלת, אשר אמורה לסייע במשימה מסוימת. ייתכן ויוצאי מזרח אירופה אשר נאבקו בשוק העבודה, לא חיפשו יהודים נוספים כמוהם עם רעיונות דומים, אלא חיפשו יהודים דמוי ערבים שיהיו מסוגלים לעבוד כמ...

נחלת ראובן שהיתה לנס ציונה, מושבה ציונית עתיקה במונחים ישראליים, שהיתה גם היא לעיירת שינה חסרת אופי, כמו רבות מאחיותיה, בין ראשון לציון לרחובות, עם קניון גדול כמקובל, שעליו מתנוססת ההבטחה הגדולה ל"חולצות איכות לבית הספר", אולם אירועים "ויטראז'" בצדו. מכון מחקר ביולוגי מבעית ופארק מדע מבטיח בשיפוליה, "שאו ציונה נס ודגל, דגל מחנה יהודה, מי ברכב מי ברגל, נעש נא לאגודה. יחד נלכה נא נשובה, ארצה אבותינו, אל ארצנו האהובה, ערש ילדותינו... גדעון לוי משרטט תמונת מצב יפה ומכוערת, מלאה ומדושנת של עיר מעמד הביניים החדשה. קבלו תמונת מצב עדכנית להחריד. עוד בנושא: סיפורה של ''ואדי חנין'', מסע אחר   נס ציונה הערבית - אמיר פניני

"להרוג את קסטנר" הוא סרט תיעודי אמריקאי, המתאר פרשה שהסעירה את המדינה בשנות החמישים. הסרט מנסה להבין איך זה שמי שהציל כל כך הרבה יהודים, לא זו בלבד שלא זכה במדינת ישראל להוקרה על מעשיו, אלא נרצח בה והוקע.   האם מדינת ישראל מקבלת רק את היהודי החדש, שאינו מנהל משא ומתן כדי להציל חיים, אלא רק נלחם, ורצוי עד מוות. עוד בנושא: מרב מיכאלי מספרת על סבא . מרב מיכאלי על הסרט במאקו קסטנר לאמריקאים מתחילים NRG      

בעיירה קטנה בשם דסאו ברפובליקה הסוציאל דמוקרטית של ויימאר, פעל בית ספר בשם באוהאוס. עם תלמידי בית הספר נמנו גם לא מעט יהודים שנשבו בחזון בית הספר לעצב עולם טוב יותר וצודק. ב-1933 עלה היטלר לשלטון וסגר את הבאוהאוס שנחשד בשמאלניות יתר. מורי הבאוהאוס ותלמידיו נפוצו לכל עבר. היהודים מביניהם: דב כרמי, זאב רכטר, אריה שרון ואחרים ברחו ל''תל אביב הקטנה'', שהתאפיינה אז באדריכלות אקלקטית. בעקבות הביקוש לבניה מהירה וזולה באותה תקופה, הם מקימים לתחייה את ''הסגנון הבינלאומי'' עם שינויים והתאמה לאזורינו. הסגנון הבינלאומי דיבר בשפה ארכיטקטונית של קווים ישרים ופונקציונאליים, בניגוד לעיטוריות המופרזת והראוותנות שאפיינה את האדריכלות האקלקטית. בבסיס התפיסה הרעיונית של הסגנון הזה האדריכל אמור לבנות מבנה שישמש למגורים. המבנה צריך להיות מיועד אך ורק לצורה זו, פשוט לבניה ומותאם לכל מעמד כלכלי. שלא כמו הסגנון הקודם שנועד בעיקר לשועי העיר. מכל מקום מה שהיה אולי הכי חשוב ברעיון שהביא איתו הסגנון החדש... זה, שיש לנצל את השטח בצורה האופטימאלית. מסיבה זו, כל בניין עומד ...

סרטון שצלמתי מקיץ 2011. עיר האוהלים שקמה בשדרות תל אביב ובערים נוספות בארץ,כנראה הניחה זרעים למהפכה הבאה. אבל מי יודע? ימים יגידו... מכל מקום התמונות בסרטון מדברות בעד עצמן. הכותרת לפוסט מהשיר של מאיר אריאל ז''ל: ''זרעי קיץ נישאים ברוח מעירים זכרונות מעוררים ערגונות. זרעי קיץ באים בנחיריים ורומזים איזה קיץ הולך להיות''. אגב, שמעתי שקיץ 2012 הולך להיות ''יותר מעניין''. איה כורם בביצוע מעולה ל''זרעי קיץ'' - חוות רונית 29.08.11

בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות מתחת לקשת רובינסון סמוך לכותל המערבי נחשף חפץ נדיר, כשני ס״מ גודלו ועליו מוטבעות שני מילים ״דכא״ ו-״ליה״ כאמור, ״טהור לה׳״ לכתבה ב' 'ירושלים נט' '

1. כנראה מהתקופה הממלוכית , ייתכן שיש לו יסודות איובים ואף קדומים יותר.  2. משפחות מוסלמיות שורשיות קברו את מתיהן במקום הזה.  3. על חלק ניכר משטחו של בית הקברות שוכנת בריכת ממילא , המתוארכת לימי המלך הורדוס לפני כאלפיים שנה. אבל אין קשר ענייני בין הבריכה ובין בית הקברות. 4. יעקב יהשוע (אבא של הסופר המפורסם), מנכ''ל משרד הדתות אמר אז על בית הקברות הזה את הדברים הבאים: '' בית הקברות ממילא בירושלים נחשב לאחד מבתי הקברות המוסלמים הנכבדים ביותר בו קבורים חייליו של צלאח א-דין ורבים מחכמי המוסלמים, מדינת ישראל תדע תמיד לכבד ולשמור את המקום הזה... ''  5. ההיסטוריון המוסלמי מוג'יר א-דין כתב ב- 1495 כי "מי שנקבר בירושלים, במקום הנקרא זייתון אל-מלך (היא ממילא), ייקבר, אם אפשר לומר כך, בשמים התחתונים".  6. בשנת 1928 החלה בנייתו של המלון המוסלמי פאלאס על גבולו הדרום-מערבי של בית הקברות. במהלך חפירת היסודות נתגלו עצמות מתים. 7. ישנה טענה כי ה מופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני , התיר בעצמו באמצעות פאתווה שפרסם, להמשיך עם הבנייה ...

באחד מחבלי הארץ היפים במדינה הזו גרים זה ליד זה מוסלמים, נוצרים ויהודים ומסתדרים ביניהם לא רע, גם אם העבר מעלה שרידים של דת לא שלהם, ההווה שייך לדת אחרת והעתיד - מי יודע מה יילד העתיד?! סיור בצפון בין יהודים, מוסלמים ונוצרים שמשהו אחד לבטח משותף להם - האהבה לגליל. שדה פרחים מלבלב מרץ 2011, ליד ייסוד המעלה. צילום: זכריה הלוי  פסל השלום, גן הפסלים, מרץ 2012, כאוכב אל היג'ה. צילום: זכריה הלוי כנסו לכתבה של זיו ריינשטיין Ynet

בתקופה הכנענית המאוחרת נענתה חצור בלית-ברירה למלכי מצרים, ששלטו על ערי המדינה בארץ ישראל והציבו בהן מושלים מטעמם (אם כי חצור זכתה למעמד מיוחד, ומלך חצור החזיק בכיסאו). אך בתקופת ארכיון מארי, בתקופה הכנענית התיכונה, מלכי מצרים עדיין ראו בחצור ובערים כנעניות נוספות אויבות מושבעות שיש לרסנן ולהכניען. מלכי מצרים במאות ה-19 וה-18 לפנה"ס נהגו להטיל כישופים על השליטים המקומיים בארץ ישראל, בסוריה ובנוביה, ממש כמו וודו. הם היו כותבים את שם האויב על קערה, כד, צלמית או על תעודה פולחנית, מקיפים את השם בהשבעות ובלחשים, ואז מנפצים אותה בטקסיות. כדי 'לשבור' את האויב. הכתובות הללו נקראו 'כתבי המארות'; המילה 'מאֵרה' פירושה 'קללה' כתבי המארות מעניינים מאוד: לא זו בלבד שהם מאפשרים לנו להבין אֵילו ערים כנעניות הכירו המצרים בין המאות ה-19 ל-18 לפנה"ס ומה היה יחסם כלפיהן, אלא הם גם מאפשרים למחקר לעקוב אחר אופיין של ערי המדינה הכנעניות בתקופה זו. בקבוצה הקדומה יותר של כתבי המארות מוזכרות בארץ ישראל בין היתר הערים אשקלון, רחוב, בית שאן וירושלים. בכל עיר נמנים לע...

דאהר אל עומר (ב ערבית : ظاهر العمر ; תעתיק: "ט'אהר אלעֹמר" , 1688 – 1775 ) שליט הגליל ב מאה השמונה עשרה . בן לשבט ה זיידאנים . ממוצא ערבי בדואי . הזמין יהודים רבים להתגורר ב טבריה . המקור העיקרי שנותר מתקופה זו לחייו של דאהר הינו חיבורו של ר' יעקב בירב, חתנו של ר' חיים אבולעפיה , מחדש היישוב היהודי בטבריה, אשר מובא בספרו של אברהם יערי זיכרונות ארץ ישראל . בירב מכנה את "שֱיך דאהיר איל - עמהר" כ"שר הגדול המושל בארץ". עד לזמנו היה מסוכן ללכת בדרכים. חבורות של פרשים בדואיים היו נוהגים לגזול ולשדוד את הנוסעים בדרכים. כאשר השיך הצליח בתפקידו "שרי העיירות המליכוהו" וקראו לו "שיך איל- משאייך", דהיינו "שר השרים". בירב מציין כי ב"אותם הדרכים הולכים ובאים וכספם צרורות בשמלותם ואין מַ‏כֲלֲים דבר ( ולא נגזל מהנוסעים דבר)". דאהר "השמיד עם רב מבני קידר יושבי אוהלים" (וכפי הנראה הכוונה לבדואים). כן מציין בירב את נדבנותו הרבה של דאהר ואת הכנסת האורחים שלו " לכל אומה ולשון". בשנת 1738 נודע...