בתקופת מלחמה נדמה כי אין מקום לתרבות ולספורט ולכל מה שלכאורה לא חשוב, עולות ומבצבצות ידיעות קטנות, ספורדיות, איזוטריות... חלקן משמחות חלקן... מטבען, שוליות. בתוך כך, נראה לי שאם היה נמשך המונדיאל אפ'אחד לא היה יוצא למלחמה. נראה לי גם שאם ישראל או לבנון... או מדינת החיזבאללה, היו שולחות נציגים לאותו מונדיאל ו/או לארועים ספורטיביים אשר גם הם זוכים לחשיפה בקנה מידה בינלאומי, אזי המורל הלאומי... והגאווה היו נוסקים אל על השמיימה, ייתכן ואפ'אחד לא היה יוצא למלחמה. בנינו, למי יש זמן לשטויות? או למלחמות לכך אני קורא תופעות שוליות, שמתפשטות למרכז ומשפיעות עלינו, הישר אל ועל מרכז העצבים, על סדר היום המדיני-חברתי, על האג'נדה... או אם תרצו ''משק כנפי הפרפר'' , שמחולל סערה באוקיינוס וזו מציפה את גדותינו. והנה שלוש ידיעות שוליות, מאתמול: אנחת רווחה גדולה השתחררה אתמול בערב במחנה הישראלי (אל אל ישראל) לאחר שצמד הטניסאים הישראלי, אנדי רם ויוני ארליך , עשו את המוטל עליהם והביאו לישראל את נקודת הזוגות, שבדרך כלל היא הנקודה החשובה ביותר. אנדי רם: שימחנו מדינה שלמה פלו