ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

סיור בירושלים בשכונה הותיקה, מאה שערים. במהלך קורס מורי הדרך שאני עושה בימים אלו, מביא איתו הזדמנות לחזות בשיחת היום בשכונה כפי שזו באה לידי ביטוי בפשקווילים שמקשטים אותה. בעולם החרדי פשקוויל הוא כרוז אנונימי שמטרתו להשמיץ ולפגוע בזולת. לאורך הדורות יצאו רבנים נגד התופעה, ואמרו על כותבי פשקווילים כי הם עוברים על איסור חמור מדאורייתא. אך למרות זאת התופעה עדיין קיימת. רבים בציבור כנראה אינם ערים להבחנה זו, ובלשונם משמשת המילה פשקוויל לתיאור כל מודעות הקיר המודפסות הנתלות על לוחות מודעות ברחובות החרדים ומעבירות מסרים לאוכלוסייה, אם מטעם רבנים החתומים בשמם, אם מטעם קבוצות מוכרות, ואם מטעם קבוצות אנונימיות כמו "ועד השכונה", "הועד לטהרת מחנינו", ''משמרות הצניעות'' ואחרים. בדרך כלל הפשקוויל נועד להנחות את הציבור בסוגיה רלוונטית שעומדת על הפרק, או לדרבן את הציבור לנקוט בפעולה כזו או אחרת. הפשקוויל נושא בדרך כלל מסר ביקורתי ולעתים אף ארסי כלפי דמות מהציבור החרדי (לרוב עסקני ציבור) ומותח ביקורת על התנהלותם. מיותר לציין שריבוי הפשקווילים

כ שסם קוק שר  את ה'' ספירטואל '' המפורסם שלו A change is gonna come' בשנות ה-60 של המאה הקודמת. אנחנו חושבים על מטעי קפה ועבדים שחורים באמריקה הרחוקה. גזענות ושאר מריעין בישין... האם יתכן לומר שגם פה לחוף הכנרת הייתה קולוניות מטעים אתנית, בדיוק כמו שם, לגדות המיסיסיפי?  המבנה הזה על שתי קומותיו נועד במקורו  לשמש בית למשאבת המים לצורכי השקיה של שדות עמק הירדן ממי הירדן.   אולם בפועל שימש כאכסניה עבור הדסה, תמר-אהובה, שמואל, ישראל, רחל , שולמית, יהודה, מרים, זכריה, שושנה, נתנאל, בת-שבע, ברוך, חזקיה, פנינה, שולמית , ציפורה, רות ואביגיל לבית מרגלית יעל ושושנה לבית צאירי מלכה, ידידה, הדסה ותינוקת ללא שם לבית מנצור ... השמות האלה בחלקם הם "תימני-כנרת", אשר הגיעו הנה בעקבות שליחות יבנאלי לתימן. באותה תקופה הם לא נתפשו כמי ששותפים לרעיון הציוני, אלא, כקבוצה לא שווה, נבדלת, אשר אמורה לסייע במשימה מסוימת. ייתכן ויוצאי מזרח אירופה אשר נאבקו בשוק העבודה, לא חיפשו יהודים נוספים כמוהם עם רעיונות דומים, אלא חיפשו יהודים דמוי ערבים שיהיו מסוגלים לעבוד כמ

נחלת ראובן שהיתה לנס ציונה, מושבה ציונית עתיקה במונחים ישראליים, שהיתה גם היא לעיירת שינה חסרת אופי, כמו רבות מאחיותיה, בין ראשון לציון לרחובות, עם קניון גדול כמקובל, שעליו מתנוססת ההבטחה הגדולה ל"חולצות איכות לבית הספר", אולם אירועים "ויטראז'" בצדו. מכון מחקר ביולוגי מבעית ופארק מדע מבטיח בשיפוליה, "שאו ציונה נס ודגל, דגל מחנה יהודה, מי ברכב מי ברגל, נעש נא לאגודה. יחד נלכה נא נשובה, ארצה אבותינו, אל ארצנו האהובה, ערש ילדותינו... גדעון לוי משרטט תמונת מצב יפה ומכוערת, מלאה ומדושנת של עיר מעמד הביניים החדשה. קבלו תמונת מצב עדכנית להחריד. עוד בנושא: סיפורה של ''ואדי חנין'', מסע אחר   נס ציונה הערבית - אמיר פניני