ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

כבר מזמן אני מחפש אלטרנטיבה לסיני. רועי ציקי ארד, מנסה לשכנע אותי שירדן היא אפשרות ראויה בעיקר החופים הקרובים לגבול עם סעודיה. כתבה יפה מאוד עם הרבה אווירה, קבלו ציטוט: ''ליד הדגל, פועלים שני בית קפה. משום מקום, מתחילה מסיבת דבקה. כמה צעירים רוקדים משולבי זרועות בחוסר קצב וירטואוזי. זה ריקוד משעשע למדי. לצערי אני יודע קצת ערבית. המוזיקה היא לאומנית, שירים על "עבדאללה יא עיוני" ועל ירדן הטובה צורמים מרמקול רעוע. מי שבעיקר רוקד בהתלהבות הוא נער עם פיגור שכלי ומשקפי שמש, שמתנודד עם כוס מיץ ומהמהם את המילים במרכז המגרש, כולו אהבה למדינה. כמה צעירים מציעים לי לרקוד את שירי הניצחון הפטריוטיים הללו. אני רוצה, אך מסרב כדי שלא לפגוע ביחסים עם השכנה ממזרח וליצור שוב עילה למלחמה''.                                                                  מראה הרחוב בעקבה ממלון קריסטל. צילום: סוכנות רז'יד רועי ציקי ארד יומן מסע לירדן

יואל ישראלי הוא מהצלמים, בני הדור השני של הקיבוץ, שבצילומיהם תיעדו את מעגל החיים הקיבוצי והישראלי. הוא למד צילום בסדנת הצילום של ברית התנועה הקיבוצית בת"א אצל יוסף כהן ואיל און, והושפע מצילומיו של אנסל איסטון אדמס (1984-1902). צילומיו של יואל הם בשחור לבן, ומבליטים את הניגודיות בין אור לצל ובכך מקבלים התרחשות דרמטית. צילומיו של יואל נעים בין נופי האדם החרוטים על פניו, בין דמויות ססגוניות, לבין נופי הארץ והקיבוץ.    לכתבה המלאה ב-YNET