ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

''אבא, קח אותי איתך...'' אמר לי הבוקר הבן שלי הקטן, בזמן שאני עולה עם המכונה את הגבעה המובילה לגן שלו, ''לאן'' שאלתי, ''לאן שאתה הולך'' השיב. ''אני הולך לעבודה'', אמרתי. ''טוב... אז נלך יחד'', אמר. לרגע הייתה דממה. ואז הוא אמר משפט שגרם לי את הזעזוע הראשון, ובעקבות זה לפנות את הזמן ולכתוב את המילים האלה. ''מה נעשה יחד בעבודה שלי?'' אני שאלתי והוא מיד ענה: ''אני אעזור לך'', ''במה''? המשכתי. ''אני יודע לחפור בור... ואני יכול למלא בו מים ואני יכול לחפור בור אחר ולמלא בו חול... כן, הוא אמר, אני חופר בורות טוב'' ושוב חזר על דבריו ''אני יודע לחפור בור... ואני יכול למלא בו מים ואני יכול לחפור בור אחר ולמלא בו חול... '' וכדי לחזק את עמדתו באופן מוחלט, הוסיף, ''אפילו שושי הגננת אמרה לי שאני יודע לחפור בורות טוב''. ''אם ככה אתה באמת יכול לעזור לי'', הסתכלתי עליו מהמראה ושתקתי. שאני שותק אני חושב. זה לא לקח