ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

אוגוסט מתקרב וקרוב לוודאי כאשר תסתכלו בסוף החודש על חשבון המשכורת שלכם, תופתעו לגלות סעיף מוזר שאומר: על חשבון דמי הבראה.  אכסניית קיי, נהריה. צילום: זכריה הלוי העיר צפת תמיד נחשבה ליעד מבוקש עבור הפועלים מה זה דמי הבראה? חוץ מהגדולים, נדמה שאף אחד לא זוכר. עיתון הארץ, מביא כתבה יפה, שמזכירה לכולנו איך פעם נהגו לתת מספר ימי הבראה לפועלים. פעם החופשה השנתית הייתה גם אחת הפריווילגיות הבסיסיות שהעניקה ההסתדרות לחבריה. זה היה ביטוי ישיר למדיניות הרווחה ומעין ניסיון לא-מוצהר לשלוט גם בזמנו הפנוי של הפועל. לא תמיד היו תנאי האירוח מושכים במיוחד. חדרים מצומצמים ונזיריים המסודרים במבנה רכבת ארוך עם שירותים משותפים בקצה המסדרון, מיטת סוכנות לא נוחה וארון עץ בסיסי שבדרך כלל היה נותר נעול. אבל הרי לא בשביל עיצוב הפנים היו הפועלים יוצאים להבראה. "הלוגיקה הייתה שאני יוצא מהעיר אל הנוף כדי לראות דשא ופרחים", נזכר פליישר, "הגינון היה ברמה מאוד גבוהה. בימים ההם גם לא הייתה בעיה של בצורת, מים היה כמה שאתה רק רוצה ואת המדשאות והעצים השקו בשפע כל יום. וחוץ מזה, מי ב

בזמן האחרון יצא לי לטייל בעיר ולהבין את טבריה. אני בטוח שכל מי שנוחת מהמרכז ישר לתוך מי הכנרת הצלולים, פולט את המשפט האלמותי של הגשש החיוור : ''אח, טבריה, טבריה, לו רק היית צפת''. האמת שטבריה לא צריכה להיות או להידמות לכל עיר אחרת. טוב שתישאר ככה, כמו שהיא, טבריה. טבריה שאני מכיר, היא עיר מדהימה עם אנשים יפים באמת.בכתבה שצירפתי נדמה שהעיר מתחרדת והולכת פייפן... אז חבר'ה, בבקשה... נא להירגע! העיר שהייתה מפעל הבנייה החשוב ביותר של הורדוס אנטיפס ולמאות שנים אחריו גם של דאהר אל עומר , נחשבה לאורך השנים כאחת מארבעת ערי הקודש של ארץ ישראל, אליהן נשאו עיניים בכמיהה. טבריה היא הרבה מעבר למה שרואים בעין. יופיה סמוי מן העין. צריך לגלות אותה. לאט לאט, לא בבת אחת. כמו במעשה אהבה. אגב, זה מה שאנחנו משתדלים לעשות בפעמי גליל. לגלות לכם את הידוע. את מה שחשבתם שאתם מכירים. את מה שאולי חשבתם... אח... טבריה, טבריה. בית ספר אליאנס, טבריה. צילום: זכריה הלוי, מורה דרך מוסמך, פעמי גליל עוד בנושא: ללמד את דאהר אל עומר : מתוך הבלוג של יניב מוהר ללכת אל המים כתבה מאת