יום רביעי, מאי 22, 2013

בתי הבראה, כי מי בכלל רצה לשבת בחדר?

אוגוסט מתקרב וקרוב לוודאי כאשר תסתכלו בסוף החודש על חשבון המשכורת שלכם, תופתעו לגלות סעיף מוזר שאומר: על חשבון דמי הבראה. 

אכסניית קיי, נהריה. צילום: זכריה הלוי

העיר צפת תמיד נחשבה ליעד מבוקש עבור הפועלים

מה זה דמי הבראה? חוץ מהגדולים, נדמה שאף אחד לא זוכר.
עיתון הארץ, מביא כתבה יפה, שמזכירה לכולנו איך פעם נהגו לתת מספר ימי הבראה לפועלים.
פעם החופשה השנתית הייתה גם אחת הפריווילגיות הבסיסיות שהעניקה ההסתדרות לחבריה. זה היה ביטוי ישיר למדיניות הרווחה ומעין ניסיון לא-מוצהר לשלוט גם בזמנו הפנוי של הפועל.
לא תמיד היו תנאי האירוח מושכים במיוחד. חדרים מצומצמים ונזיריים המסודרים במבנה רכבת ארוך עם שירותים משותפים בקצה המסדרון, מיטת סוכנות לא נוחה וארון עץ בסיסי שבדרך כלל היה נותר נעול. אבל הרי לא בשביל עיצוב הפנים היו הפועלים יוצאים להבראה.
"הלוגיקה הייתה שאני יוצא מהעיר אל הנוף כדי לראות דשא ופרחים", נזכר פליישר, "הגינון היה ברמה מאוד גבוהה. בימים ההם גם לא הייתה בעיה של בצורת, מים היה כמה שאתה רק רוצה ואת המדשאות והעצים השקו בשפע כל יום. וחוץ מזה, מי בכלל רצה לשבת בחדר?"

לכתבה ב''הארץ''

אין תגובות: