מי מכיר קיבוץ בנתניה?
עדות לכך נמצאת במבנה דו-קומתי תמים ששרד על החוף (בתמונה) ממנו היו מסמנים לספינות המעפילים אם ה''כלניות'' בסביבה. אור שדלק בחדרים מסוימים, סימן סכנה! לא להתקרב לחוף!
הקיבוץ קיבל 16 דונם מאדמות קק''ל וחברי הגרעין ניסו את כוחם בחקלאות. חלקם השתלבו בעבודות קטיף במטעי ההדרים הרבים שהיו בסביבה. כאשר תמו שעות העבודה המפרכות בפרדס. בשעות ''הפנאי'' בלילה בלילה... ירדו חברי הקיבוץ הצעיר מרכס הכורכר לחוף סירונית הסמוך, כדי לסייע לספינות המעפילים. מצפון ומדרום לחוף היו מפקדות בריטיות והבריטים כנראה העדיפו להסתכל על הנתנייתיות העבריות מאשר לחפש ספינות הזויות ורעועות בחושך, סמוך לחוף. ליד הקיבוץ נבנה בשותפות עם עין התכלת מגדל מים. את המים קיבלו החלוצים בעזרת צינור ממה שהיום נקרא, ''בית הבאר''. בהמשך, כשנזקקו ליותר אדמות, הוצע לחברים על ידי המוסדות המיישבים לעבור סמוך לאדמות הכפר ברייר, דרומית למג'דל (אשקלון). החבר'ה התפנו מרצון והקימו בדצמבר 1943, את יד מרדכי. היום כנראה שלא היו עוזבים נקודה יפה כזאת.
בהמשך הגיעו לקיבוץ האטרקטיבי שלנו שעל חוף הים, שלושה גרעינים נוספים. כ-45 חברים, כולם שמו''צניקים. לפי מה שמתואר, הם השתלבו יפה בחייה התוססים של עיר היהלומים. לקראת המעבר להתיישבות חלוצית קבועה ואחרי ויכוחים רבים כיאה לקיבוצניקים מתחילים. הוחלט ששמה של הקבוצה יקרא ''אילת'', אולי מתוך כוונה להיות קיבוץ ימי בדרום הארץ.אבל הכי רחוק בנגב שהם הגיעו היה בין קרית גת לבאר שבע. שם הקימו את קיבוץ שובל ב-6 באוקטובר 1946, במסגרת מבצע 11 הנקודות בנגב. וכך יש לנו מגדל מים וחדר אוכל, שרידים צנועים אשר מעידים על ראשיתם של שני קיבוצים שהחלו את דרכם החלוצית בנתניה.
בית הספר נעמי שמר בנתניה מאמץ בשנים האחרונות את מגדל המים.
האתר הוכרז כמבנה לשימור על ידי המועצה לשימור אתרים
תגובות