ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

בשנת 1102 הוקמה כאן מצודה צלבנית. אך לאחר מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187), נפלה המצודה לידי צלאח א-דין. עם שובם של הצלבנים לצפת (1240), נבנתה המצודה מחדש והפכה לאחת הגדולות במצודות המזרח. בשנת 1266 הצליח בייברס הממלוכי, להשתלט בעורמה על המצודה. הוא טבח בצלבנים והקים במקום מגדל עגול, שהתנשא לגובה 60 מטרים. במאה ה-18, בימיו של ד'הר אל-עמר, זכתה המצודה לשיקום חלקי, אך בשנת 1837 כל הסיפור נגמר ב'רעש הגדול'', רעידת האדמה המפורסמת שחירבה את העיר. אם כן, אנחנו עומדים בראש המצודה, על אותו מגדל ומשקיפים על כל האזור וכאן אני רוצה לספר לכם על דמות מרתקת במיוחד שחייתה כאן לפני כ-450 שנה. קחו לכם בנדיבות אויר פסגות והביטו רחוק ככל האפשר... יכול להיות ש ר' ישראל נג'ארה עמד כאן בימים בהם התגורר בצפת וביקש להשקיף מכאן לעבר יהדות אחרת, כזאת שמנהלת דיאלוג עם סביבתה, כזאת שמחפשת חוכמה בגויים - אבל, תרשו לי לסייג, לא תורה! אומנות השירה בעולם הערבי הייתה ועודנה מפותחת ועשירה לאין שיעור ביחס לתרבויות אחרות, תוסיפו לזה גם את ''המקאם'', מערכת הסולמות המוזיקלי...

אחת מפרשיות הריגול הנועזות של עם ישראל, מתרחשת בשלב בו עם ישראל הופך מעם, חסר ישע ויוזמה, המונהג על ידי משה 'הרועה' במדבר, לקראת דור חדש, הַבָּשֵׁל לכניסה אל הארץ המובטחת. יהושע שולח שני מרגלים לתכנן את הפריצה ליריחו, הראשונה מערי הארץ המבוצרות:"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ... וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה" (יהושע ב א). כניסתם אל העיר מסתבכת כאשר מתעורר כלפיהם חשד: "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ...הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ..." (יהושע ב ב). רחב, נוקטת בדרך מעשית; היא אינה מכחישה את ביקורם, אך מִתַּמֶּמֶת בעניין קורותיהם לאחר הביקור אצלה ובכך, מרחיקה את החשדנים לחיפושים אל תוככי ערבות יריחו, שהות המאפשרת לה טיפול נאות בשניים, תוך תכנון עתידי מבריק להציל את עצמה ואת משפחתה. "וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ... וְהִיא מעלה אותם לגג; ''וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ ...

ב-20 באפריל 1799, במהלך הטלת המצור על עכו, חשב נפוליאון כי הוא מרוחק מהלך יום מירושלים, וצפה כי עם כיבושה, הוא יכריז על עצמאותה של מדינת היהודים. לכן, הוא ישב וכתב הצהרה, בהנחה שהוא אכן יוכל להכריז ביום המחרת על המדינה היהודית, בירושלים. אלא שהאנגלים עצרו את התקדמותו של נפוליאון, שנאלץ לסגת. הצהרת נפוליאון לא הוכרזה מעולם, והיא נגנזה בארכיונים הצרפתים. להלן נוסחה המקורי של ההצהרה: הכרזה אל האומה היהודית, המטה הכללי ירושלים, ה-20 באפריל 1799, השנה ה- VII לרפובליקה הצרפתית. מאת: נפוליאון בונפארטה, המפקד הראשי של הצבאות הצרפתים באפריקה ובאסיה. אל: היורשים החוקיים של פלסטינה –בני ישראל, בני אומה ייחודית אשר במשך אלפי שנים הצליחו הכיבושים והעריצות לגזול מהם את אדמתם, אבל לא את שמם ולא את קיומם הלאומי.  הבוחנים בקפידה וללא משוא פנים את גורל האומות, אפילו אם הם חסרים את היכולת הנבואית של ישראל ושל הנביא יואל, מסיקים את האמת שבדברי הנבואות של הנביאים הגדולים, אשר ערב חורבן ציון ניבאו כי ילדיו של האל יחזרו למולדתם בשירה וברינה וכי העצב והאנחות ייעלמו לעד. קומו ברינה, ה...

במסגרת עבודות בניה שביצעה חברת רסקו בשנות החמישים על "הר בגדד" הצופה אל פני הים, מול אפולוניה. חדר אחד המקדחים לרובד של כורכר בעובי של כשישים ס"מ, וחשף מערה, כשהורחבה הפרצה נתגלה קבר מרוצף. מנהל העבודה דיווח מיד להנהלת החברה, וזו התקשרה עם מחלקת העתיקות הממשלתית. הממונה על העתיקות במחוז מרכז דאז, ד"ר פריץ ברגר, הגיע למקום, זיהה ונתן הוראה להפסיק לפי שעה את עבודות הבניה במקום. ברגר כנראה זכר שעשרים שנה לפני כן נתגלתה סמוך ל"הר בגדד" גלוסקמה (ארון מתים עשוי אבן), אבל לא ממש נעשו חפירות מדעיות. הוא החל לעבוד בצד הדרומי של הגבעה ועל פסגתה, במקום שבו פרץ המקדח את תקרת חדר הקבורה. החפירות בפסגת הגבעה חשפו מדרגות היורדות לחדר גדול, שלאורך כתליו בנויים קברים מטויחים, רצפת הקבר הייתה מרוצפת בפסיפס לבן, ללא עיטורים, שלא נמצא כמוהו בארץ-ישראל. הפסיפס השתמר להפליא. החפירות במדרון הגבעה חשפו כתריסר אחוזות קבר דומות. לכל אחוזה כזאת הייתה כניסה מאורכת ובה שלוש או ארבע מדרגות היורדות אל אכסדרה בגודל של שלושה-ארבעה מטרים, שקירותיה מטויחים. פתחה של כל מערה נח...

אגנס לוויס ומרגרט גיבסון, שתי אחיות סקוטיות שחזרו מארץ ישראל הראו לפרופסור היהודי מסמכים עתיקים וסיפרו לו שבביקורם במבנה, הן ''רק הושיטו יד לקחת''. כבר כמה שנים שכל מי שרוצה יכול להיכנס ולקחת... ביולי 1896,  סלומון שכטר מאוניברסיטת קיימברידג' עזב הכל ונסע לקהיר. שם, אחוז תזזית, החל לחפש בגניזה הסמוכה לעזרת הנשים של בית הכנסת העתיק ''בן עזרא'', (בערבית: معبد بن عزرا)  ברובע הקופטי בעיר. הרבה מסמכים נמצאו באתר שבו הסתבר כי ל אורך השנים גנזו יהודי הקהילה במקום לא רק את ספרי התפילה והלימוד שבלו והושחתו, אלא גם מסמכים משפטיים - כתבי בית דין, כלכליים - אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים.  אחד מהכתבים המפורסמים שנמצאו  באותה גניזה  הוא המקור לפיוט המפורסם ''ונתנה תוקף'' שנאמר בתפילת מוסף של ראש השנה וביום הכיפורים. אותו מקור עתיק נכתב כנראה עוד במאות 6-7 לספירה. לא ברור מי הניח את היסודות לטקסט המדהים הזה. מעיון במחזורי תפילה עתיקים שנכתבו לימים הנוראים, מוצאים שבאיטליה נהגו לקרוא את הפיוט הזה מראשית המאה ה-12. ...

תצפית בכיוון שער הגיא: ב-48 המאבק הגדול כידוע היה על הדרך לירושלים. אנחנו צופים על הדרך הזאת. רואים את הפקק המשתרך ומדמיינים לעצמינו את השיירות שעלו לעיר. לא לחינם נהגי השיירות כינו את המקום הזה: "שער האימים" או "שער הגיהנום''. ועוד איזה גיהנום... הם ספגו אבידות רבות. הרבה שירים נכתבו על הדרך הזאת. השירים האלה, אומרים, היו של ''משוררים מגויסים''. אמנים שבשם ''רוח התקופה'' ( Zeitgeist ) התגייסו למען האומה ועשו את מה שהם יודעים הכי טוב, לכתוב שירה, לחבר מנגינה. לצייר או אפילו לפסל אנדרטה. הם חיברו שירים וסיפורים שהתאימו ל''ביחד'' הזה. בין אם היה אמיתי או מלאכותי, הוא היה צורך קיומי! באותם ימים תחושת ה''ביחד'', גברה על תחושת הפרט ואף אחד לא העז לבטא במילה או בשיר את התחושות שמלוות אותו והיו בו מאותם ימים קשים וכאובים. אלתרמן פרסם ב טור השביעי , ב- 10 בדצמבר 1948 את "דבר מבקיעי הדרך" וגם את ''ליל חניה'' המצמרר וחיים גורי את ''באב אל וואד'' האלמותי והכל כ...

לאחר מלחמת ששת הימים, נערכו סקרים ארכיאולוגיים ברחבי הרמה, במהלכם איתרו מספר רב של כתובות ועיטורים שגילו עושר אדיר של ממצאים "יהודיים", אחד הממצאים החשובים ביותר הוא כתובת שנמצאה על משקוף אבן בתוך מסגד בכפר הסורי דאבוריה ששכן כאן עד 67.  בכתובת  רואים עיטור של שני עופות דורסים המחוברים ביניהם בנחש עם טבעת וביניהם כתוב בכתב עברי "זה בית מדרשו שהלרבי (של רבי) אליעזר הקפר".  משקוף הכתובת מוצג כיום לא רחוק מפה, במוזיאון עתיקות הגולן בקצרין. הממצא המדהים הכה בעולם הארכיאולוגיה והותיר רבים מהם פעורי פה. האם זוהי הוכחה חד משמעית על  קיום חיים יהודיים בגולן? האם יתכן  שרבי אליעזר הקפר   תנא  שאמרותיו חותמות את אמרות התנאים ב מסכת אבות  חי כאן בכפר דבורה שבגולן? האם זהו בית מדרשו? כפי ששמתם לב, כאן בגל החורבות הזה, רב הנסתר על הגלוי. ייתכן ור' אליעזר פעל ולימד כאן. יתכן שזהו רק בית מדרש על שמו של ר' אלעזר? יש כאלה המשייכים את ר' אלעזר הקפר דווקא לעיר לוד. מכל מקום, עיון באמרותיו יכול בהחלט לשייך אותו דווקא לנוף ולהתרחשות הגולנית  וכך מופיע ב אב...

הוא הציג בפני את התמונה בגאוה ואמר לי: ''תסתכל טוב טוב בצילום הזה...'' הסתכלתי. בין הפועלים האורזים בישיבה את פירות ההדר בבית האריזה, הייתה גם אימו המנוחה. כך לגמרי במקרה, הייתה לה השיחה הלגמרי אקראית עם שלום, שומר בית הספר התיכון שבו אני עובד. מה היה תפקיד ''בית האריזה'' בשנותיה הראשונות של המדינה? בשנות ה-50 המאוחרות כשענף ההדרים היה בנסיקה והמותג של " Jaffa " היה ב שיאו, הוקמו בתי אריזה לפרי הדר ברחבי הארץ. קומפלקס בית אריזה היה גם בראש העין, ממנו נלקחה התמונה. מבני בית האריזה נבנה סביב תחנת הרכבת המקומית, כמו בערים אחרות ברחבי הארץ. יכולת האריזה של כל מפעל אריזה כזה בעונה הגיעה ל-3 מיליון וחצי תיבות. באותם ימים שיוועו כאן לידיים עובדות. כ-1 . 200 פועלים ופועלות הועסקו בחודשי החורף באריזת התפוזים.  מתחנת הרכבת הובלו רוב תיבות ההדרים לנמלי הארץ. חלק קטן הועבר במשאיות לנמלי חיפה ותל-אביב יפו. האריזה העצמית והפרימיטיבית בתוך הפרדסים עד מהרה בוטלה כליל לטובת הקידמה בבתי האריזה המכניים. שטחי הפרדסים מאז הצטמצמו באופן ניכר. עליבותו של מתחם בי...

במהלך סיור בגליל נתקלנו בתבליט ארץ ישראל ב אכסנית תל חי . ד''ר חגי עמיצור, מורה דרך ותיק ומרצה בקורסי מורי דרך, מפרט בצורה מעולה אודות הרכסים והבקעות, גראבנים והורסטים, * כשסין-תת''ן וכל מה שצריך לדעת להסביר כשאתם תפגשו תבליט כזה עם הקבוצות שלכם. ד''ר חגי עמיצור עם קבוצה בטבריה כ *כשסין-תת''ן הם ראשי תיבות של בקעות ורכסים בגליל התחתון. שם קוד למורי דרך אחד מיני רבים (כמו ''צמח-עד'' ו-''זרג-פרים'') כ - בקעת בית הכרם, ש - רכס שגור, ס - בקעת סכנין, י - רכס יודפת, נ - בקעת בית נטופה, (כשסי''ן) ת - רכס תורען (בית רימון), ת - בקעת תורען, נ - רכס נצרת (ויש גם... בקעת כסולות)

בשנת 47 לפנה"ס מתמנה אנטיפטר, על-ידי יוליוס קיסר, לאפוטרופוס על יהודה. במסגרת תפקידו הוא מחלק את המשרה בין שני בניו: פצאל-הבכור מקבל משרה   סְטְרַטֵגוּס   (מושל) יהודה וירושלים והורדוס את משרת סטרטגוס הגליל. אחד ממעשיו הראשונים של הורדוס כמושל הגליל היה חיסול   חזקיה הגלילי , שהיה מנהיג המורדים בגליל, ואנשיו ללא משפט. בכך הוא מעלה את קרנו בקרב תושבי הערים ההלניסטיות שראו בחזקיה הגלילי ראש ''כנופיית שודדים'' שגרמה להם סבל רב. מצד שני מעורר במעשה זה את כעסם של היהודים נגדו שכן במעשה זה פגע בסמכויות הסנהדרין. הורדוס התייצב למשפט בפני חכמי הסנהדרין בגלימת ארגמן ואלה בלי למצמץ הרשיעו אותו בדין. מאימת גזר דינו הורדוס נמלט לדמשק ושם בתמיכת הרומאים, קנה בכסף את משרת הסטרטגוס של חילת סוריה וסמריה. ב-15 למרץ 44 לפנה"ס נרצח   יוליוס קיסר   והפרובינקיות של המזרח נפלו לידיו של גַאיוּס קַסְיוּס. כדי להוכיח נאמנות לקסיוס, הורדוס היה הראשון שהעביר את תשלומי המיסים שהיה עליו לגבות מתושבי הגליל. בתמורה לנאמנותו של הורדוס הוא מונה שנית לסטרטגוס סוריה וסמריה ו...

השביל החדש/ישן המועמד לתואר השביל היפה ביותר בארץ מתחיל ממרגליות ועובר מעל המחצבה של כפר גלעדי בואכה חורבות ניחא היא ''ינוח'' המקראית. קצת אחרי עין משגב (מזהים לפי הדקל הבודד והפרות הרובצות על המעיין) יש דרך ג'יפים העולה מזרחה. אפשר לעצור שם ולערוך תצפית על שלושת הגבולות. המשך הדרך על כביש אספלט סלול למגינת ליבו של מי שהחומר הדביק והשחור הזה מבאס אותו... אמרו לי שהשביל נועד לתת מענה תיירותי בעתות שלום אבל בעיקר מענה בטחוני, בעתות מלחמה. המשך הדרך בכיון הר צפיה, מטפס בחצר האחורית של הכפרים הציוריים בדרום לבנון, אל עדיסה וכפר קילה. רואים מקרוב דגלים צהובים ושלט גדול של נסראללה מחייך מתחת לזקנקן הלבן. בעדייסה יש עבודת פיתוח מואצת סמוך לגדר ההפרדה, סביב מה שנראה כמלון ''בית הקשתות'' של דרום לבנון. בשלב הזה אחרי שנמצאים קרוב קרוב, נעים שוב להסתתר בין מטעי הנקטרינות הורודות ולחשוב מחשבות אידיליות על שלום וחיים ורודים ליושבים כאן בעמק ובהר. כשאתם מגיעים למטולה אפשר לערוך תצפית נוספת מ''מצפה דדו'' צפונה לכיוון מבצר הבופור ולעברה של מה ש...

כשהעיר תל אביב נוסדה פנו יהודים טובים אל הפרופ' דוד שור שבמוסקבה, שישלח איזה כח צעיר לשם ''פיתוח התרבות המוסיקלית בארץ ישראל'', כן ככה קראו לזה באותם ימים... כשהיא מצוידת בברכת הפרופסור המחונן עולה מרים לוית (לויט) לארץ ומשתקעת בתל-אביב. בתחילה לימדה שלש שנים בבית-הספר לנגינה "שולמית" מיסודה של שולמית רופין , אשתו של מיודעינו, מנהל המשרד הארציישראלי.  ב-1914 היא מקימה בית-ספר לנגינה, שקראה לו בשם "בית לויים" , מעין בית-מדרש עליון למוסיקה בהשראת הלויים שניגנו בבית-המקדש. בשנים הראשונות של מלחמת-העולם הראשונה התאמצה לקיים את המוסד על אף כל הקשיים. ב-1917 גורשה עם הוריה מיפו לזכרון יעקב. שם ערכה כמה קונצרטים בבית הד"ר הלל יפה ורפאל קוהן מפקידות יק"א וניגנה אף בפני אנשי הצבא והשלטון הטורקי. בהמשך כשנפוצה השמועה על המוזיקאית המעניינת שבאה לארץ הקודש, היא יוצאת למסע הופעות ושורת קונצרטים בבולגריה. כשהיא חוזרת ארצה שנה אחר כך, גב' לוית אינה מוותרת ושוב מחדשת את בית-ספרה "בית לויים", שאליו הצטרפו המורים ישראל ויעקב ברנ...

בית אהרונסון - מוזיאון ניל''י, זכרון יעקב כבר הרבה שנים שדמותו של אבשלום פיינברג מעניינת אותי. האיש הזה נולד בגדרה לזוג ביל''ויים. בגיל צעיר הוא נשלח ללמוד ב''כתאב'', שזה מעין ''חדר'' אבל בגרסה המוסלמית. שם הוא לומד ערבית וקראן. בהמשך, הוא נודד עם משפחתו בין יפו לחדרה ומשם לירושלים... עם השנים כשהוא מתחיל להתבגר, מתחילה לפעם בו אהבת הארץ ורצון עז לקום ולעשות מעשה. היינו, להיות אקטיביסט! כשהוקמה ב עתלית התחנה לניסיונות חקלאיים . פיינברג מיודעינו החל לעבוד בה כעוזרו האישי של אהרון אהרונסון . בין אהרנסון לפיינברג, הצעיר ממנו בשלוש-עשרה שנים, נרקמו יחסי ידידות קרובים מאוד! בעצם פיינברג שלנו יוצר קשר עמוק עם כל משפחתו של אהרנסון במיוחד עם שרה ורבקה לבית אהרונסון... מקריאה בכתביו מצטיירת דמותו של אבשלום כבעל נפש עדינה, פיוטית ורגישה, וכנראה שהיה גם ''פרנקופיל'' נלהב, משום שהושפע מאוד מתרבות צרפת, שבה חי כמה שנים. עיון במכתבי האהבה שהותיר אחריו מאפשרים לנו להציץ לעולמם האינטימי של זוגות אהבים בארץ ישראל באותה תקופה....