יום שבת, יוני 30, 2012

פשטה- סיפור לא פשוט

אחת מפרשיות הריגול הנועזות של עם ישראל, מתרחשת בשלב בו עם ישראל הופך מעם, חסר ישע ויוזמה, המונהג על ידי משה 'הרועה' במדבר, לקראת דור חדש, הַבָּשֵׁל לכניסה אל הארץ המובטחת.
יהושע שולח שני מרגלים לתכנן את הפריצה ליריחו, הראשונה מערי הארץ המבוצרות:"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ... וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה" (יהושע ב א). כניסתם אל העיר מסתבכת כאשר מתעורר כלפיהם חשד: "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ...הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ..." (יהושע ב ב).
רחב, נוקטת בדרך מעשית; היא אינה מכחישה את ביקורם, אך מִתַּמֶּמֶת בעניין קורותיהם לאחר הביקור אצלה ובכך, מרחיקה את החשדנים לחיפושים אל תוככי ערבות יריחו, שהות המאפשרת לה טיפול נאות בשניים, תוך תכנון עתידי מבריק להציל את עצמה ואת משפחתה.
"וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ... וְהִיא מעלה אותם לגג; ''וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג" (יהושע ב ד-ו). כאן אפשר לעצור את התפתחות הפרשה, הראויה לעמוד בשורה אחת עם פרשיות 'המוסד' הישראלי המפוארות, (בלי ההסתבכות בדובאי). ונתמקד בצמח עצמו....
8 מיני פשתה גדלים בארץ וצבע פרחיהם ורוד, צהוב או כחול. מוכרת וידועה הפשתה השעירה הבולטת באביב בפרחים ורודים ונאים. הפשתה התרבותית פורחת באביב בפרחים כחולים ומבשילה את הפירות (הלקטים) בחודשי הקיץ. בהלקט מצויים זרעים קטנים, חומים ומבריקים המשמשים למאכל וחשובים לתעשיית השמן. בתלמוד מוכרת הפשתה בכינוי - 'פשתן', ובארמית 'כיתנא': מסופר על רבי שמעון בן שטח[1] שסחר בפשתים: "שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא" (ירושלמי, בבא מציעא ח ע"א).

פשתה וצמר היו סוגי הבד העיקריים בתקופת המקרא, המשנה והתלמוד. אסור היה לערבב בין שני האריגים! ערבוב המוכר בשם 'שַׁעַטְנֵז'. נראה שיש פה עדות למלחמה המוכרת והבלתי פוסקת שבין החקלאים (פשתה),לבין הרועים (צמר):"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" (דברים כ"ב י"א).
מפרש רש"י: "יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן" ודורש 'שעטנז': שוע טווי ונוז, כלומר שילוב בין שתי דרכי עיבוד; טוויה ושזירה.
את הפשתה הכירו בני ישראל כנראה עוד במצרים. משם הובאה לא''י. גידול עתיר עבודה זה נמשך
עד לכיבוש המוסלמי (מאה ה-7), עם חדירת הכותנה לארץ, ניכרת ירידה בגידול הפשתה.

בשמורת נאות קדומים מגדלים את הפשתה התרבותית כחלק מהרצון להציג את הגידולים המופיעים במקורות. ישנם מעט צמחים המסוגלים לספר לנו את הווי החיים של אבותינו ואת אורחות חייהם. כדוגמת הפשתה, המחברת בין האיש הפשוט, לעשיר ולמלך. צמח שמזכיר את המאבק הנצחי בין עובדי האדמה לרועי הצאן ואפילו... כבר הזכרנו, מעורב בפרשת ריגול.

מבוסס על מאמרה של ד"ר שרהל'ה אורן, מדריכה ואוצרת הגן הבוטני בנאות קדומים.

אין תגובות: