ר' ישראל נג'ארה מעל מצודת צפת

בשנת 1102 הוקמה כאן מצודה צלבנית. אך לאחר מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187), נפלה המצודה לידי צלאח א-דין. עם שובם של הצלבנים לצפת (1240), נבנתה המצודה מחדש והפכה לאחת הגדולות במצודות המזרח. בשנת 1266 הצליח בייברס הממלוכי, להשתלט בעורמה על המצודה. הוא טבח בצלבנים והקים במקום מגדל עגול, שהתנשא לגובה 60 מטרים. במאה ה-18, בימיו של ד'הר אל-עמר, זכתה המצודה לשיקום חלקי, אך בשנת 1837 כל הסיפור נגמר ב'רעש הגדול'', רעידת האדמה המפורסמת שחירבה את העיר. אם כן, אנחנו עומדים בראש המצודה, על אותו מגדל ומשקיפים על כל האזור וכאן אני רוצה לספר לכם על דמות מרתקת במיוחד שחייתה כאן לפני כ-450 שנה.
קחו לכם בנדיבות אויר פסגות והביטו רחוק ככל האפשר... יכול להיות שר' ישראל נג'ארה עמד כאן בימים בהם התגורר בצפת וביקש להשקיף מכאן לעבר יהדות אחרת, כזאת שמנהלת דיאלוג עם סביבתה, כזאת שמחפשת חוכמה בגויים - אבל, תרשו לי לסייג, לא תורה!
אומנות השירה בעולם הערבי הייתה ועודנה מפותחת ועשירה לאין שיעור ביחס לתרבויות אחרות, תוסיפו לזה גם את ''המקאם'', מערכת הסולמות המוזיקלית הטורקית, הפרסית והערבית מהם ינק נג'ארה הצעיר, בשקיקה עוד בנעוריו בדמשק ותבינו שמדובר במשורר שידע ל''ג'נגל'' עם כל המסורות המוסיקליות שספג וליצוק אותן יחד אל תוך המסורת היהודית והשירה הערבית - הוא מיין את שיריו לפי המקאמים השונים.
הוא גם הפך לשיטה את הנוהג לחבר פיוטים חדשים על פי מודלים של שירים קיימים וגם השתמש בלחנים שלהם (כמו, להבדיל, שאריק איינשטיין שר ביטלס בעברית).
החידושים שהנהיג היו הבסיס לספרו "זמירות ישראל", שהתפרסם לראשונה ב-1587, ושימש השראה לאסופות פיוטים מאוחרות יותר של יהודי המזרח וצפון אפריקה.

תשאלו מאיפה בא לו הכשרון ה''על טבעי'' לכתוב שירה זכה וטהורה כפי שכתב. אולי מבית אבא, שהיה בעל בית מדרש ללימודי קבלה ואולי מהמקומות שבהם הסתובב בארץ תוגרמה, היא טורקיה.
מכל מקום, שיריו של נג'ארה הם ללא ספק משיאי הפיוט והשירה העברית של כל הזמנים. הוא לא היסס לגעת במגוון נושאים, גם אם חלקם בעולם היהודי דאז, נחשבו כ''רגישים''. הוא כותב הרבה על האהבה ועל התשוקה, על הגעגועים והגאולה. הוא כותב דברים שגרמו לדעתם של רבנים בני זמנו אי-נוחות ומבוכה. הם ביקרוהו וכעסו עליו. הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר''י כתב עליו: ''אסור מי שידבר עמו ומי שיוציא מפיו פזמונים שחיבר''. 

ישנה בחיק תאוה בביצוע ''הנפשות הפועלות''

יוצר בסדר גודל שלו היה חייב להביט רחוק מכאן אל קו האופק. לפרוץ גבולות, לפרק את המחיצות בין קודש לחול, בין גוף לרוח, בין עמים ובין נשמות...הלוואי ונצליח כולנו להביט מפה רחוק ולראות משהו קטן ממה שהאיש הזה ראה וידע.אגב, ממה נראה לכם חשש ויטאל?
אולי מסוד כוחן של מילים...

הנה קטע מאחד הפיוטים שלו שאותו אני שר יחד עם ''הנפשות הפועלות'':
 

''יְשֵׁנָה בְּחֵיק תַּאֲוָה

מִתְּנוּמָתֵךְ עוּרִי

לִבְשִׁי עֹז אֲסִירַת תִּקְוָה

מֵעָפָר הִתְנַעֲרִי

רַעְיָה הַשְׁמִיעִינִי קוֹלֵךְ

וּבְשִׂפְתֵי חֵן שׁוֹרְרִי

חִכֵּךְ מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וְחִשְׁקֵךְ עַז מֵאֲרִי'' 

הרבה מוסיקאים מוכשרים מבצעים פיוטים של ר' ישראל נג'ארה. המיוחדים שבהם הם של ערן צור ויובל סלע
באתר פיוט: אפשר לערוך היכרות עם עולם הפיוט בכלל ועם נג'ארה בפרט.

באותו עניין:
מה הסוד של נג'ארה? מאת אהרון פוירשטין
השירה הבדווית המוסלמית קדומה