ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

תכירו, זה שושו. השועל הזה מסתובב אצלנו בקיבוץ כבר הרבה זמן. לא ברור למה החליט המסכן לוותר על הפרווה שלו, אולי זה הקיץ, כי חם... אולי זה סתם כדי לומר. הוא מזכיר לי משל עתיק ונושן שרובכם מכירים. מעשה בשושו השועל שמצא כרם גדוש בענבים טובים ומשובחים, אך מגודר מכל פינותיו. הקיף שושו את הכרם עד שמצא פתח זעיר בגדר. ביקש להיכנס דרכו ולא הצליח. חשב בינו לבינו שושו הרעב והחליט מה יהא עליו לעשות. צם שלוש יממות עד שגופו כחש מאד. תסתכלו עליו, תראו כמה כחש... ברוב שמחתו נכנס פנימה אל הכרם דרך הפתח הזעיר, ואכל ככל שהיה יכול עד שבטנו כמעט התפקעה. רצה השועל לצאת ולא יכול היה. מה עשה? חזר וצם שלוש יממות עד ששוב כחש גופו. ועל כך נאמר, כשם שנכנס רעב לתוך הכרם כך יצא ממנו רעב, בדומה לנאמר בפסוק "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא" (קהלת ה י"ד). עכשיו תודו, ששועל בלי פרווה הוא בהחלט סיפור טוב. את המשל הזה כמעט כלשונו, העתיקו לתוך משלי איזופוס . קהלת רבה - מהדורת אינטרנט

אוגוסט מתקרב וקרוב לוודאי כאשר תסתכלו בסוף החודש על חשבון המשכורת שלכם, תופתעו לגלות סעיף מוזר שאומר: על חשבון דמי הבראה.  אכסניית קיי, נהריה. צילום: זכריה הלוי העיר צפת תמיד נחשבה ליעד מבוקש עבור הפועלים מה זה דמי הבראה? חוץ מהגדולים, נדמה שאף אחד לא זוכר. עיתון הארץ, מביא כתבה יפה, שמזכירה לכולנו איך פעם נהגו לתת מספר ימי הבראה לפועלים. פעם החופשה השנתית הייתה גם אחת הפריווילגיות הבסיסיות שהעניקה ההסתדרות לחבריה. זה היה ביטוי ישיר למדיניות הרווחה ומעין ניסיון לא-מוצהר לשלוט גם בזמנו הפנוי של הפועל. לא תמיד היו תנאי האירוח מושכים במיוחד. חדרים מצומצמים ונזיריים המסודרים במבנה רכבת ארוך עם שירותים משותפים בקצה המסדרון, מיטת סוכנות לא נוחה וארון עץ בסיסי שבדרך כלל היה נותר נעול. אבל הרי לא בשביל עיצוב הפנים היו הפועלים יוצאים להבראה. "הלוגיקה הייתה שאני יוצא מהעיר אל הנוף כדי לראות דשא ופרחים", נזכר פליישר, "הגינון היה ברמה מאוד גבוהה. בימים ההם גם לא הייתה בעיה של בצורת, מים היה כמה שאתה רק רוצה ואת המדשאות והעצים השקו בשפע כל יום. וחוץ מזה, מי ב...

בזמן האחרון יצא לי לטייל בעיר ולהבין את טבריה. אני בטוח שכל מי שנוחת מהמרכז ישר לתוך מי הכנרת הצלולים, פולט את המשפט האלמותי של הגשש החיוור : ''אח, טבריה, טבריה, לו רק היית צפת''. האמת שטבריה לא צריכה להיות או להידמות לכל עיר אחרת. טוב שתישאר ככה, כמו שהיא, טבריה. טבריה שאני מכיר, היא עיר מדהימה עם אנשים יפים באמת.בכתבה שצירפתי נדמה שהעיר מתחרדת והולכת פייפן... אז חבר'ה, בבקשה... נא להירגע! העיר שהייתה מפעל הבנייה החשוב ביותר של הורדוס אנטיפס ולמאות שנים אחריו גם של דאהר אל עומר , נחשבה לאורך השנים כאחת מארבעת ערי הקודש של ארץ ישראל, אליהן נשאו עיניים בכמיהה. טבריה היא הרבה מעבר למה שרואים בעין. יופיה סמוי מן העין. צריך לגלות אותה. לאט לאט, לא בבת אחת. כמו במעשה אהבה. אגב, זה מה שאנחנו משתדלים לעשות בפעמי גליל. לגלות לכם את הידוע. את מה שחשבתם שאתם מכירים. את מה שאולי חשבתם... אח... טבריה, טבריה. בית ספר אליאנס, טבריה. צילום: זכריה הלוי, מורה דרך מוסמך, פעמי גליל עוד בנושא: ללמד את דאהר אל עומר : מתוך הבלוג של יניב מוהר ללכת אל המים כתבה מאת...

 הירדן 1 סוף השבוע האחרון (סוף דצמבר 2012) הירדן זורם בשצף קצף שלא נראה כמותו מזה זמן רב. כל האזור, מכפר הנשיא ועד כרכום נראה ירוק... כמו בסקוטלנד! להתפעל מיופי הבריאה - ללא מילים! גשם חזק ושבת רטובה שיא של משקעים חדש ועוד לא הגענו לשיא החורף. לכתבה בוואלה - לחצו כאן! הירדן 2 נהר הירדן כולו באורך של 250 ק''מ שזורם ממפגש הנחלים באזור שדה נחמיה וממשיך לכנרת ועד ים המלח. כולנו ראינו מסביב לעולם נהרות הרבה יותר גדולים ומרשימים... אבל עם כל הצניעות, בירדן יש שמונה קילומטרים מדהימים! הירדן שלנו כמו שכל אמא פולניה אומרת על הבן שלה, ''הוא מיוחד'', unlike any other, ממש כך. מנקודות התצפית היפות של רמת כורזים, הכי טובה לדעתי, היא התצפית בכפר הנשיא שממנה אפשר לראות שהנחל פחות או יותר מאזור גשר בנות יעקב, הופך לצר ומתכנס בין גדות הרריות.  מהאזור שבין קיבוץ גדות ועד הכנרת, נוצר מפל גדול שנופל מגובה 200 מ' וזורם במסלול צר ומפותל לאורך 6 ק''מ בלבד עד לכנרת... שהיא בגובה מינוס 200 מ'. הנהר הצנוע הזה בנפילתו מהאזור הגבוה  סוער ומקצ...

לא להאמין אבל באמצע שנות ה-30 של המאה שעברה היה בתוך נתניה קיבוץ של השומר הצעיר. בעצם לא קיבוץ אחד. שני קיבוצים! עדות לכך נמצאת במבנה דו-קומתי תמים ששרד על החוף (בתמונה)   ממנו היו מסמנים לספינות המעפילים אם ה''כלניות'' בסביבה. אור שדלק בחדרים מסוימים, סימן סכנה! לא להתקרב לחוף! הקיבוץ קיבל 16 דונם מאדמות קק''ל וחברי הגרעין ניסו את כוחם בחקלאות. חלקם השתלבו בעבודות קטיף במטעי ההדרים הרבים שהיו בסביבה. כאשר תמו שעות העבודה המפרכות בפרדס. בשעות ''הפנאי'' בלילה בלילה... ירדו חברי הקיבוץ הצעיר מרכס הכורכר לחוף סירונית הסמוך, כדי לסייע לספינות המעפילים. מצפון ומדרום לחוף היו מפקדות בריטיות והבריטים כנראה העדיפו להסתכל על הנתנייתיות העבריות מאשר לחפש ספינות הזויות ורעועות בחושך, סמוך לחוף. ליד הקיבוץ נבנה בשותפות עם עין התכלת מגדל מים. את המים קיבלו החלוצים בעזרת צינור ממה שהיום נקרא, ''בית הבאר''. בהמשך, כשנזקקו ליותר אדמות, הוצע לחברים על ידי המוסדות המיישבים לעבור סמוך לאדמות הכפר ברייר,  דרומית למג'דל (אשקלון) . החבר'ה הת...

1. עצור! גבול לפניך - (עם הקבוצה אפשר לעמוד בצל במגרש החניה בין בית המכס לתחנת המשטרה). פעם... מסע לארץ ישראל היה כרוך בסיכונים רבים!  האנשים שעברו כאן בתקופה שבין המלחמות. השאירו הכל מאחוריהם באירופה, כמו גם במקומות אחרים משם הגיעו יהודים ארצה . בדרך לא דרך, הם עלו ארצה, לפלשתינה. אותם אנשים נעו על הציר שעבר כאן, מצפון לדרום. מהנמל של ביירות לכפר גלעדי ומטולה או מדמשק דרך גשר בנות יעקב עד הנה. כל הדרכים הובילו ל ראש פינה , אם מושבות הגליל. הצומת שהייתה למרגלות הכפר ג'עונה , נקראה אז בפי המקומיים ''אום אל דורוב'', אם הדרכים . המבנה הזה (להצביע!) הבנוי מאבן מקומית (בזלת), היה בית המכס. כאן היה הגבול! מאחורי המבנה הזה נהגו לבדוק כל אוטומוביל שהגיע מדמשק או ביירות.  בית המכס בשנות ה-30 של המאה העשרים בית מכס, מעצם תפקידו הפונקציונלי, הוא נקודת מעבר. הוא נקודת ציון חשובה. קורים כאן דברים! נסו לדמיין באישון ליל חבורות של עולים לא חוקיים עוברים ממש כאן ליד. מתחת לאפם של הבריטים. אני מזכיר לכם, משנת 1934 ועד הקמת המדינה, קבעו הבריטים תקנות הגירה חמורות ואסרו על...

רחוב הראשונים, ראש פינה. צילום: זכריה הלוי מיקום: ברחוב ''הראשונים'',  עומדים ליד בית מלון אלתר שוורץ (מצפון לנו) כשמאחור נמצא בית וילקומיץ. שמחה דוד וילקומיץ היה מורה ומנהל בית הספר הראשון במושבה. אך הוא לא היה זה שהתחיל את החינוך בראש פינה, הוא הוליך תפיסה שהתחיל בה  יצחק אפשטיין  שהיה מורה לתנ"ך. מי זה האפשטיין הזה? יצחק אפשטיין היה מורה  במטולה  במשך 3 שנים ואחר כך הגיע לראש פינה, בסוף המאה ה-19. הוא היה כשרון גדול מסתבר, אך גם אדם חסר מנוחה. בסך הכל היה כאן שלוש שנים ואחר כך עבר לאירופה. במשך שהותו ניסה להנחיל תפיסה של עברית בעברית. כלומר הוא לימד עברית בלי לפתוח מילון לועזי אלא רק על ידי שימוש בעברית. הרעיון יפה, אבל איך עושים זאת? זקני המושבה שפעם היו ילדים... עדיין זוכרים שהיה  נותן להם להריח דברים, למשש, לראות. ללמוד הכל דרך החוויה. כך  למשל כאשר יצאו לטיול וראו פרח, עץ, שדה, שלג, ענן, נחל וכו'. הוא ''שלף'' מילים חדשות על המקום. כך הועשר אוצר המילים וכך למדו עברית בארץ ישראל. צריך גם לזכור שהעניין הזה של ''עברי,...

סיור נוסף במדבר יהודה הביא אותי לתהות על תופעת הנזירות בארץ, מאיפה הכל מתחיל, מתי ולמה? אז הנה כמה דברים על נזירים ונזירות בארץ מאז ועד... היום. 1. מה מביא אדם לקום יום אחד באמצע החיים ולהחליט להיות נזיר? ומה זה אומר בעצם, לעזוב הכל? את המשפחה, את הרכוש ואת המחויבויות... ולהחליט להיות לבד?? בדקתי היסטורית את התופעה ומצאתי ש תופעת הנזירות החלה כבר באמצע המאה ה-4, בלחץ של רדיפות ומשבר כלכלי. הנזיר הראשון שמכר את הפרארי היה כנראה אנטוניוס ( Atanasius ), האיש הזה, בעקבות חזיונות שפוקדים אותו, והוא רק בגיל 20 . אוסף את כל מטלטליו המעטים למשהו כמו צ'ימידן ועובר ל''גור'' במערה לנזירים צעירים ש בוואדי נטרון , מדרום מערב לדלתא של הנילוס - כך בהתבודדות מוחלטת! אמה מה... ''כמו שאומרים החבר'ה'', שיירת נוודים מקומית, ראתה אותו בתוך תא חצוב ודאגה לספר לכל העולם.  מאותו רגע, כמו בסרטם של מונטי פייטון, באים כל מיני טיפוסים לראות, לבקר, לנסות להבין... ולאט לאט ישנם גם אנשים שמתחילים לחיות כמוהו, בכוכי הוואדי.  מי בכלל רוצה פרארי? זוללת דלק. ...

הפעם הרגשתי שאני רוצה לשתף את כל מי שמבקר אצלי פה, אודות קשר מיוחד שיש לי עם איש יקר ומדהים שלפני שנה חלה ב-ALS, מחלה ארורה הגורמת לניוון שרירים. מסתבר שהיכולת לטייל ולהכיר את הארץ בכלל לא קשורה לרגליים... הוא כותב לי את הטקסט הבא: '' לפני מספר ימים פסעתי ב'בשביל ישראל' בשביל דמיוני בתל דן נמצא בשנת 93 חרס עם השם "בית דוד" זוהי העדות הארכאולוגית היחידה על קיומו של דוד!  אני אוהב לקרוא שוב ושוב את מסעו המרתק והאלים של שבט דן ממישור החוף צפונה. בכלל אלו סיפורים שלא רצו ללמדנו בבית הספר...  מתל חי אנו מזהים את תל ' אבל בית מעכה' , שם שבע בן בכרי מאבד את ראשו בידי אישה. איזה סיפור איזה מרד!  '' אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבית ישי " מהאריה השואג אנו מטפסים על גדת השבר הסורי אפריקאי, רכס רמים, כשכל הזמן אנו חוזים בהתנגשות ( חיכוך ) של הלוח המזרחי במערבי , מסה של ששת אלפים ק"מ, שמרימה את החרמון ודוחקת את הגליל העליון כלפי מעלה ולדרום מערב , עד שנחשפות שכבות יותר קדומות  אסט"ק ההפוך, קנומן, טורון, סנון, איאוקן,  ( בפרדיס היית...

בשנת 1102 הוקמה כאן מצודה צלבנית. אך לאחר מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187), נפלה המצודה לידי צלאח א-דין. עם שובם של הצלבנים לצפת (1240), נבנתה המצודה מחדש והפכה לאחת הגדולות במצודות המזרח. בשנת 1266 הצליח בייברס הממלוכי, להשתלט בעורמה על המצודה. הוא טבח בצלבנים והקים במקום מגדל עגול, שהתנשא לגובה 60 מטרים. במאה ה-18, בימיו של ד'הר אל-עמר, זכתה המצודה לשיקום חלקי, אך בשנת 1837 כל הסיפור נגמר ב'רעש הגדול'', רעידת האדמה המפורסמת שחירבה את העיר. אם כן, אנחנו עומדים בראש המצודה, על אותו מגדל ומשקיפים על כל האזור וכאן אני רוצה לספר לכם על דמות מרתקת במיוחד שחייתה כאן לפני כ-450 שנה. קחו לכם בנדיבות אויר פסגות והביטו רחוק ככל האפשר... יכול להיות ש ר' ישראל נג'ארה עמד כאן בימים בהם התגורר בצפת וביקש להשקיף מכאן לעבר יהדות אחרת, כזאת שמנהלת דיאלוג עם סביבתה, כזאת שמחפשת חוכמה בגויים - אבל, תרשו לי לסייג, לא תורה! אומנות השירה בעולם הערבי הייתה ועודנה מפותחת ועשירה לאין שיעור ביחס לתרבויות אחרות, תוסיפו לזה גם את ''המקאם'', מערכת הסולמות המוזיקלי...

אחת מפרשיות הריגול הנועזות של עם ישראל, מתרחשת בשלב בו עם ישראל הופך מעם, חסר ישע ויוזמה, המונהג על ידי משה 'הרועה' במדבר, לקראת דור חדש, הַבָּשֵׁל לכניסה אל הארץ המובטחת. יהושע שולח שני מרגלים לתכנן את הפריצה ליריחו, הראשונה מערי הארץ המבוצרות:"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ... וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה" (יהושע ב א). כניסתם אל העיר מסתבכת כאשר מתעורר כלפיהם חשד: "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ...הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ..." (יהושע ב ב). רחב, נוקטת בדרך מעשית; היא אינה מכחישה את ביקורם, אך מִתַּמֶּמֶת בעניין קורותיהם לאחר הביקור אצלה ובכך, מרחיקה את החשדנים לחיפושים אל תוככי ערבות יריחו, שהות המאפשרת לה טיפול נאות בשניים, תוך תכנון עתידי מבריק להציל את עצמה ואת משפחתה. "וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ... וְהִיא מעלה אותם לגג; ''וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ ...

ב-20 באפריל 1799, במהלך הטלת המצור על עכו, חשב נפוליאון כי הוא מרוחק מהלך יום מירושלים, וצפה כי עם כיבושה, הוא יכריז על עצמאותה של מדינת היהודים. לכן, הוא ישב וכתב הצהרה, בהנחה שהוא אכן יוכל להכריז ביום המחרת על המדינה היהודית, בירושלים. אלא שהאנגלים עצרו את התקדמותו של נפוליאון, שנאלץ לסגת. הצהרת נפוליאון לא הוכרזה מעולם, והיא נגנזה בארכיונים הצרפתים. להלן נוסחה המקורי של ההצהרה: הכרזה אל האומה היהודית, המטה הכללי ירושלים, ה-20 באפריל 1799, השנה ה- VII לרפובליקה הצרפתית. מאת: נפוליאון בונפארטה, המפקד הראשי של הצבאות הצרפתים באפריקה ובאסיה. אל: היורשים החוקיים של פלסטינה –בני ישראל, בני אומה ייחודית אשר במשך אלפי שנים הצליחו הכיבושים והעריצות לגזול מהם את אדמתם, אבל לא את שמם ולא את קיומם הלאומי.  הבוחנים בקפידה וללא משוא פנים את גורל האומות, אפילו אם הם חסרים את היכולת הנבואית של ישראל ושל הנביא יואל, מסיקים את האמת שבדברי הנבואות של הנביאים הגדולים, אשר ערב חורבן ציון ניבאו כי ילדיו של האל יחזרו למולדתם בשירה וברינה וכי העצב והאנחות ייעלמו לעד. קומו ברינה, ה...

במסגרת עבודות בניה שביצעה חברת רסקו בשנות החמישים על "הר בגדד" הצופה אל פני הים, מול אפולוניה. חדר אחד המקדחים לרובד של כורכר בעובי של כשישים ס"מ, וחשף מערה, כשהורחבה הפרצה נתגלה קבר מרוצף. מנהל העבודה דיווח מיד להנהלת החברה, וזו התקשרה עם מחלקת העתיקות הממשלתית. הממונה על העתיקות במחוז מרכז דאז, ד"ר פריץ ברגר, הגיע למקום, זיהה ונתן הוראה להפסיק לפי שעה את עבודות הבניה במקום. ברגר כנראה זכר שעשרים שנה לפני כן נתגלתה סמוך ל"הר בגדד" גלוסקמה (ארון מתים עשוי אבן), אבל לא ממש נעשו חפירות מדעיות. הוא החל לעבוד בצד הדרומי של הגבעה ועל פסגתה, במקום שבו פרץ המקדח את תקרת חדר הקבורה. החפירות בפסגת הגבעה חשפו מדרגות היורדות לחדר גדול, שלאורך כתליו בנויים קברים מטויחים, רצפת הקבר הייתה מרוצפת בפסיפס לבן, ללא עיטורים, שלא נמצא כמוהו בארץ-ישראל. הפסיפס השתמר להפליא. החפירות במדרון הגבעה חשפו כתריסר אחוזות קבר דומות. לכל אחוזה כזאת הייתה כניסה מאורכת ובה שלוש או ארבע מדרגות היורדות אל אכסדרה בגודל של שלושה-ארבעה מטרים, שקירותיה מטויחים. פתחה של כל מערה נח...

אגנס לוויס ומרגרט גיבסון, שתי אחיות סקוטיות שחזרו מארץ ישראל הראו לפרופסור היהודי מסמכים עתיקים וסיפרו לו שבביקורם במבנה, הן ''רק הושיטו יד לקחת''. כבר כמה שנים שכל מי שרוצה יכול להיכנס ולקחת... ביולי 1896,  סלומון שכטר מאוניברסיטת קיימברידג' עזב הכל ונסע לקהיר. שם, אחוז תזזית, החל לחפש בגניזה הסמוכה לעזרת הנשים של בית הכנסת העתיק ''בן עזרא'', (בערבית: معبد بن عزرا)  ברובע הקופטי בעיר. הרבה מסמכים נמצאו באתר שבו הסתבר כי ל אורך השנים גנזו יהודי הקהילה במקום לא רק את ספרי התפילה והלימוד שבלו והושחתו, אלא גם מסמכים משפטיים - כתבי בית דין, כלכליים - אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים.  אחד מהכתבים המפורסמים שנמצאו  באותה גניזה  הוא המקור לפיוט המפורסם ''ונתנה תוקף'' שנאמר בתפילת מוסף של ראש השנה וביום הכיפורים. אותו מקור עתיק נכתב כנראה עוד במאות 6-7 לספירה. לא ברור מי הניח את היסודות לטקסט המדהים הזה. מעיון במחזורי תפילה עתיקים שנכתבו לימים הנוראים, מוצאים שבאיטליה נהגו לקרוא את הפיוט הזה מראשית המאה ה-12. ...

תצפית בכיוון שער הגיא: ב-48 המאבק הגדול כידוע היה על הדרך לירושלים. אנחנו צופים על הדרך הזאת. רואים את הפקק המשתרך ומדמיינים לעצמינו את השיירות שעלו לעיר. לא לחינם נהגי השיירות כינו את המקום הזה: "שער האימים" או "שער הגיהנום''. ועוד איזה גיהנום... הם ספגו אבידות רבות. הרבה שירים נכתבו על הדרך הזאת. השירים האלה, אומרים, היו של ''משוררים מגויסים''. אמנים שבשם ''רוח התקופה'' ( Zeitgeist ) התגייסו למען האומה ועשו את מה שהם יודעים הכי טוב, לכתוב שירה, לחבר מנגינה. לצייר או אפילו לפסל אנדרטה. הם חיברו שירים וסיפורים שהתאימו ל''ביחד'' הזה. בין אם היה אמיתי או מלאכותי, הוא היה צורך קיומי! באותם ימים תחושת ה''ביחד'', גברה על תחושת הפרט ואף אחד לא העז לבטא במילה או בשיר את התחושות שמלוות אותו והיו בו מאותם ימים קשים וכאובים. אלתרמן פרסם ב טור השביעי , ב- 10 בדצמבר 1948 את "דבר מבקיעי הדרך" וגם את ''ליל חניה'' המצמרר וחיים גורי את ''באב אל וואד'' האלמותי והכל כ...