ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

תצפית בכיוון שער הגיא: ב-48 המאבק הגדול כידוע היה על הדרך לירושלים. אנחנו צופים על הדרך הזאת. רואים את הפקק המשתרך ומדמיינים לעצמינו את השיירות שעלו לעיר. לא לחינם נהגי השיירות כינו את המקום הזה: "שער האימים" או "שער הגיהנום''. ועוד איזה גיהנום... הם ספגו אבידות רבות. הרבה שירים נכתבו על הדרך הזאת. השירים האלה, אומרים, היו של ''משוררים מגויסים''. אמנים שבשם ''רוח התקופה'' ( Zeitgeist ) התגייסו למען האומה ועשו את מה שהם יודעים הכי טוב, לכתוב שירה, לחבר מנגינה. לצייר או אפילו לפסל אנדרטה. הם חיברו שירים וסיפורים שהתאימו ל''ביחד'' הזה. בין אם היה אמיתי או מלאכותי, הוא היה צורך קיומי! באותם ימים תחושת ה''ביחד'', גברה על תחושת הפרט ואף אחד לא העז לבטא במילה או בשיר את התחושות שמלוות אותו והיו בו מאותם ימים קשים וכאובים. אלתרמן פרסם ב טור השביעי , ב- 10 בדצמבר 1948 את "דבר מבקיעי הדרך" וגם את ''ליל חניה'' המצמרר וחיים גורי את ''באב אל וואד'' האלמותי והכל כ...

לאחר מלחמת ששת הימים, נערכו סקרים ארכיאולוגיים ברחבי הרמה, במהלכם איתרו מספר רב של כתובות ועיטורים שגילו עושר אדיר של ממצאים "יהודיים", אחד הממצאים החשובים ביותר הוא כתובת שנמצאה על משקוף אבן בתוך מסגד בכפר הסורי דאבוריה ששכן כאן עד 67.  בכתובת  רואים עיטור של שני עופות דורסים המחוברים ביניהם בנחש עם טבעת וביניהם כתוב בכתב עברי "זה בית מדרשו שהלרבי (של רבי) אליעזר הקפר".  משקוף הכתובת מוצג כיום לא רחוק מפה, במוזיאון עתיקות הגולן בקצרין. הממצא המדהים הכה בעולם הארכיאולוגיה והותיר רבים מהם פעורי פה. האם זוהי הוכחה חד משמעית על  קיום חיים יהודיים בגולן? האם יתכן  שרבי אליעזר הקפר   תנא  שאמרותיו חותמות את אמרות התנאים ב מסכת אבות  חי כאן בכפר דבורה שבגולן? האם זהו בית מדרשו? כפי ששמתם לב, כאן בגל החורבות הזה, רב הנסתר על הגלוי. ייתכן ור' אליעזר פעל ולימד כאן. יתכן שזהו רק בית מדרש על שמו של ר' אלעזר? יש כאלה המשייכים את ר' אלעזר הקפר דווקא לעיר לוד. מכל מקום, עיון באמרותיו יכול בהחלט לשייך אותו דווקא לנוף ולהתרחשות הגולנית  וכך מופיע ב אב...

הוא הציג בפני את התמונה בגאוה ואמר לי: ''תסתכל טוב טוב בצילום הזה...'' הסתכלתי. בין הפועלים האורזים בישיבה את פירות ההדר בבית האריזה, הייתה גם אימו המנוחה. כך לגמרי במקרה, הייתה לה השיחה הלגמרי אקראית עם שלום, שומר בית הספר התיכון שבו אני עובד. מה היה תפקיד ''בית האריזה'' בשנותיה הראשונות של המדינה? בשנות ה-50 המאוחרות כשענף ההדרים היה בנסיקה והמותג של " Jaffa " היה ב שיאו, הוקמו בתי אריזה לפרי הדר ברחבי הארץ. קומפלקס בית אריזה היה גם בראש העין, ממנו נלקחה התמונה. מבני בית האריזה נבנה סביב תחנת הרכבת המקומית, כמו בערים אחרות ברחבי הארץ. יכולת האריזה של כל מפעל אריזה כזה בעונה הגיעה ל-3 מיליון וחצי תיבות. באותם ימים שיוועו כאן לידיים עובדות. כ-1 . 200 פועלים ופועלות הועסקו בחודשי החורף באריזת התפוזים.  מתחנת הרכבת הובלו רוב תיבות ההדרים לנמלי הארץ. חלק קטן הועבר במשאיות לנמלי חיפה ותל-אביב יפו. האריזה העצמית והפרימיטיבית בתוך הפרדסים עד מהרה בוטלה כליל לטובת הקידמה בבתי האריזה המכניים. שטחי הפרדסים מאז הצטמצמו באופן ניכר. עליבותו של מתחם בי...

במהלך סיור בגליל נתקלנו בתבליט ארץ ישראל ב אכסנית תל חי . ד''ר חגי עמיצור, מורה דרך ותיק ומרצה בקורסי מורי דרך, מפרט בצורה מעולה אודות הרכסים והבקעות, גראבנים והורסטים, * כשסין-תת''ן וכל מה שצריך לדעת להסביר כשאתם תפגשו תבליט כזה עם הקבוצות שלכם. ד''ר חגי עמיצור עם קבוצה בטבריה כ *כשסין-תת''ן הם ראשי תיבות של בקעות ורכסים בגליל התחתון. שם קוד למורי דרך אחד מיני רבים (כמו ''צמח-עד'' ו-''זרג-פרים'') כ - בקעת בית הכרם, ש - רכס שגור, ס - בקעת סכנין, י - רכס יודפת, נ - בקעת בית נטופה, (כשסי''ן) ת - רכס תורען (בית רימון), ת - בקעת תורען, נ - רכס נצרת (ויש גם... בקעת כסולות)

בשנת 47 לפנה"ס מתמנה אנטיפטר, על-ידי יוליוס קיסר, לאפוטרופוס על יהודה. במסגרת תפקידו הוא מחלק את המשרה בין שני בניו: פצאל-הבכור מקבל משרה   סְטְרַטֵגוּס   (מושל) יהודה וירושלים והורדוס את משרת סטרטגוס הגליל. אחד ממעשיו הראשונים של הורדוס כמושל הגליל היה חיסול   חזקיה הגלילי , שהיה מנהיג המורדים בגליל, ואנשיו ללא משפט. בכך הוא מעלה את קרנו בקרב תושבי הערים ההלניסטיות שראו בחזקיה הגלילי ראש ''כנופיית שודדים'' שגרמה להם סבל רב. מצד שני מעורר במעשה זה את כעסם של היהודים נגדו שכן במעשה זה פגע בסמכויות הסנהדרין. הורדוס התייצב למשפט בפני חכמי הסנהדרין בגלימת ארגמן ואלה בלי למצמץ הרשיעו אותו בדין. מאימת גזר דינו הורדוס נמלט לדמשק ושם בתמיכת הרומאים, קנה בכסף את משרת הסטרטגוס של חילת סוריה וסמריה. ב-15 למרץ 44 לפנה"ס נרצח   יוליוס קיסר   והפרובינקיות של המזרח נפלו לידיו של גַאיוּס קַסְיוּס. כדי להוכיח נאמנות לקסיוס, הורדוס היה הראשון שהעביר את תשלומי המיסים שהיה עליו לגבות מתושבי הגליל. בתמורה לנאמנותו של הורדוס הוא מונה שנית לסטרטגוס סוריה וסמריה ו...

השביל החדש/ישן המועמד לתואר השביל היפה ביותר בארץ מתחיל ממרגליות ועובר מעל המחצבה של כפר גלעדי בואכה חורבות ניחא היא ''ינוח'' המקראית. קצת אחרי עין משגב (מזהים לפי הדקל הבודד והפרות הרובצות על המעיין) יש דרך ג'יפים העולה מזרחה. אפשר לעצור שם ולערוך תצפית על שלושת הגבולות. המשך הדרך על כביש אספלט סלול למגינת ליבו של מי שהחומר הדביק והשחור הזה מבאס אותו... אמרו לי שהשביל נועד לתת מענה תיירותי בעתות שלום אבל בעיקר מענה בטחוני, בעתות מלחמה. המשך הדרך בכיון הר צפיה, מטפס בחצר האחורית של הכפרים הציוריים בדרום לבנון, אל עדיסה וכפר קילה. רואים מקרוב דגלים צהובים ושלט גדול של נסראללה מחייך מתחת לזקנקן הלבן. בעדייסה יש עבודת פיתוח מואצת סמוך לגדר ההפרדה, סביב מה שנראה כמלון ''בית הקשתות'' של דרום לבנון. בשלב הזה אחרי שנמצאים קרוב קרוב, נעים שוב להסתתר בין מטעי הנקטרינות הורודות ולחשוב מחשבות אידיליות על שלום וחיים ורודים ליושבים כאן בעמק ובהר. כשאתם מגיעים למטולה אפשר לערוך תצפית נוספת מ''מצפה דדו'' צפונה לכיוון מבצר הבופור ולעברה של מה ש...

כשהעיר תל אביב נוסדה פנו יהודים טובים אל הפרופ' דוד שור שבמוסקבה, שישלח איזה כח צעיר לשם ''פיתוח התרבות המוסיקלית בארץ ישראל'', כן ככה קראו לזה באותם ימים... כשהיא מצוידת בברכת הפרופסור המחונן עולה מרים לוית (לויט) לארץ ומשתקעת בתל-אביב. בתחילה לימדה שלש שנים בבית-הספר לנגינה "שולמית" מיסודה של שולמית רופין , אשתו של מיודעינו, מנהל המשרד הארציישראלי.  ב-1914 היא מקימה בית-ספר לנגינה, שקראה לו בשם "בית לויים" , מעין בית-מדרש עליון למוסיקה בהשראת הלויים שניגנו בבית-המקדש. בשנים הראשונות של מלחמת-העולם הראשונה התאמצה לקיים את המוסד על אף כל הקשיים. ב-1917 גורשה עם הוריה מיפו לזכרון יעקב. שם ערכה כמה קונצרטים בבית הד"ר הלל יפה ורפאל קוהן מפקידות יק"א וניגנה אף בפני אנשי הצבא והשלטון הטורקי. בהמשך כשנפוצה השמועה על המוזיקאית המעניינת שבאה לארץ הקודש, היא יוצאת למסע הופעות ושורת קונצרטים בבולגריה. כשהיא חוזרת ארצה שנה אחר כך, גב' לוית אינה מוותרת ושוב מחדשת את בית-ספרה "בית לויים", שאליו הצטרפו המורים ישראל ויעקב ברנ...

בית אהרונסון - מוזיאון ניל''י, זכרון יעקב כבר הרבה שנים שדמותו של אבשלום פיינברג מעניינת אותי. האיש הזה נולד בגדרה לזוג ביל''ויים. בגיל צעיר הוא נשלח ללמוד ב''כתאב'', שזה מעין ''חדר'' אבל בגרסה המוסלמית. שם הוא לומד ערבית וקראן. בהמשך, הוא נודד עם משפחתו בין יפו לחדרה ומשם לירושלים... עם השנים כשהוא מתחיל להתבגר, מתחילה לפעם בו אהבת הארץ ורצון עז לקום ולעשות מעשה. היינו, להיות אקטיביסט! כשהוקמה ב עתלית התחנה לניסיונות חקלאיים . פיינברג מיודעינו החל לעבוד בה כעוזרו האישי של אהרון אהרונסון . בין אהרנסון לפיינברג, הצעיר ממנו בשלוש-עשרה שנים, נרקמו יחסי ידידות קרובים מאוד! בעצם פיינברג שלנו יוצר קשר עמוק עם כל משפחתו של אהרנסון במיוחד עם שרה ורבקה לבית אהרונסון... מקריאה בכתביו מצטיירת דמותו של אבשלום כבעל נפש עדינה, פיוטית ורגישה, וכנראה שהיה גם ''פרנקופיל'' נלהב, משום שהושפע מאוד מתרבות צרפת, שבה חי כמה שנים. עיון במכתבי האהבה שהותיר אחריו מאפשרים לנו להציץ לעולמם האינטימי של זוגות אהבים בארץ ישראל באותה תקופה....

(מיקום: רחבה בכניסה ל מוזיאון המזגגה ) אנחנו נמצאים בכניסה לכפר הערבי טנטורה. (ב ערבית : طنطورة ) הכפר הוקם ב תקופה העות'מאנית . משמעות השם טנטורה הוא כובע מחודד ונראה שנקרא כך בגלל צורתו של תל דור הסמוך. טנטורה גדלה בימי דאהר אל עומר באמצע המאה ה-18 . הוא הרחיב את הנמל הקטן ששימש ליצוא כותנה לאירופה. בזמן מסע נפוליאון בארץ ישראל שימשה טנטורה כבסיס לאספקת צבאו. בנסיגתו אחרי המצור על עכו במאי 1799 חנה צבאו בטנטורה, ושם נאלץ להותיר בחולות ובים את תותחי המצור הכבדים שלו. חלק מהפריטים שהשאיר נראה תכף בתוך המוזיאון.   מפרצונים של סלעי כורכר ומים בצבע טורקיז בחוף דור צילום: זכריה הלוי נוסעים במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 מתארים את טנטורה ככפר קטן, כ-30 עד 40 בתים, עם נמל ו חאן . בימי המנדט הכפר הלך וגדל. על פי סקר הכפרים 1945 , בשנת 1945 שטחי אדמותיו הכולל היו 14,520 דונם ומספר תושביו היה 1490 נפשות! לאן הם נעלמו? הייתכן שהאדמה בלעה אותם? בשנת 2000 געשה הארץ כשמחקר של תדי כ''ץ, מאוניברסיטת חיפה חשף את הגרסה הפלסטינית לסיפור של תושבי טנטורה. מחק...

לפעמים, כשאני קונה לילד שלי ארטיק בדרך מהגן יש לנו מן דיאלוג מעניין. אני נותן לו לבחור איזה ארטיק שהוא רוצה, בתקווה שהוא לא יקח משהו יקר, נגיד כמו ''מגנום'', או דומה... חוצ'מזה אני כבר יודע, הוא תמיד מתעקש על ארטיק קרח. מיד עם הלק הראשון הוא שואל אותי: ''אבא, מה עדיף בשבילי למצוץ או לנגוס''? לשמע השאלה, אני מנסה שלא לשלוף מהמותן, אלא לתת תשובה כנה וראויה. אחרת הוא לא ירד ממני. אבל אז הוא ממשיך, ''נו אבא, מה עדיף''?  ''אני מעדיף לנגוס'' אני עונה לו במן בטחון כזה שיש לאבא שלא יודע מה רוצים מהחיים שלו. ברגע שאני כבר מתחיל להרגיש ששיחקתי אותה ויאללה בן שלי, גש לשאלה הבאה... הילד הזה נעשה פתאום רציני, מקמט את מצחו ואומר, ''אבל אבא, ככה זה יגמר לי מהר''. ''טוב לא נורא...'', אני מנסה להרגיע אותו ואומר לו על משקל האבוקדו, ''יגמר, נקנה חדש'' וכדי להיות בטוח שאני אכן משכנע אותו (ואת עצמי) אני מוסיף ''יש לך בבית מלא ארטיקים במקפיא. וגם שלוקים''. ''לאאאא...

'' כיצד מטהרין את המצורע, היה מביא פילי של חרש חדשה ונותן לתוכה רביעית מים חיים, ומביא שתי צפרים דרור. שחט את אחת מהן על כלי חרש ועל מים חיים. חפר וקוברה בפניו. נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכרכן בשירי הלשון, והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של שניה. טבל והזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע, ויש אומרים, על מצחו. וכך היה מזה על השקוף שבבית מבחוץ ''. (משנה, מסכת נגעים י"ד , ''כיצד מטהרין'') הצרעת ביהדות אינה מחלה מסוימת. מחד היא יכולה להיות ''סימפטום'' לכשלים מוסריים בהן לקה האדם. מאידך, היא אוסף של מחלות עור ומין הכרוך לבלי הפרד בפחד מפניו! נגע הצרעת המפורש במשנה שבמסכת נגעים, אינו מסמן מחלה גופנית בלבד, הוא נגע הפושה גם בבגדים ובקירות הבתים וטומאתו מתפשטת סביבה בדומה לטומאת המת. גם אם לא ברור לנו עד תום מאין מקור ה פ ח ד מפני הצרעת. זה, חלחל לאורך השנים גם אל הבית השוכן כאן סגור בתוך חומתו. אני לא ירושלמי. אבל אומרים שאין ירושלמי שהבית הזה לא הטיל עליו מורא. אין ירושלמי שלא רחרח במקום, תחב את אפו בין סורגי השער הגדול, הנעול. רק כד...

חולות כסוי, קמפוס יד יצחק בן צבי, פברואר 2012 באזור הרי אילת והערבה יש מספר מקבצי דיונות: חולות שיזף, חולות סמר שלאחרונה עלו לכותרות בשל הכוונה לכרות שם חול לטובת בנייה, ובנחל ערבה שהוא הגבול בין ירדן לישראל יש קטעים חוליים.  בחולות כסוי יש תופעה ייחודית: רוב המוקדים שהוזכרו, הם ''חולות נודדים'', היינו, נוצרו במקומות אחרים כמו סיני ואתיופיה והובלו לכאן בעזרת הרוח. הדיונות של חולות כסוי הם תוצרת מקומית. כלומר "חולות פנימיים" שנוצרו באזור בקעת עובדה וחלק מהם אפילו נוצר כאן במקום.  אם כן, מהו מקור הדיונה? בלייה של סלעי משקע ימיים, גיר וקירטון שנמצאים בבקעת עובדה ואבן חול מבקעת הירח של סיני. אגב, שם אבן החול, היא סלע משקע יבשתי. בגלל משטר הרוחות המקומי והמבנה הסגור יחסית של תא השטח, החולות הנוצרים ב''אתר'', נשארים שם. כשתגיעו למקום היפה הזה ותסתכלו על החול, תוכלו לראות את כמות הגיר הגדולה הנמצאת בו. כל הנקודות הקטנטנות הלבנות הן חתיכות גיר, אחוזי הגיר בדיונות כסוי גדולים הרבה יותר מדיונות רגילות משום משקלו הרב יחסית וכמותו של מר...

אוטוטו טחנת הקמח של מונטיפיורי חוזרת לעבודה... כמה הולנדים, נדלקו על הרעיון והחליטו בהשקעה ''קטנה'' (3 מיליון דולר!) להשמיש את הטחנה. לכתבה המלאה... וזאת הזדמנות טובה להזכר בפילנטרופ ובשירו של יהורם גאון דרוש טוחן: צילום הכתבה בידיעות אחרונות