ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

רמלה היא מעצמה קולינרית. שוק רמלה הוא רחוב אחד ארוך עם דוכנים עמוסי ממתקים, פיצוחים, פה ושם רוזטה תוצרת בית (מיץ שקדים), תבלינים וקטע קטן ושופע של ירקות בלדי - לוביה ארוכה מנוקדת, מלוחיה, שקדים ירוקים ולפעמים גם אבטיחי מחלול עם גרעינים שחורים גדולים וטעם מתוק-מתוק. בין הדוכנים פזורות חנויות של הכל בשני שקל, דוכני בגדים ודוכנים בהם נמכרות טיקות למצחן של נשים ענוגות, קטורת ריחנית ומיני קטניות וקמח חומוס המעידים כי בערבוביית התרבויות והקהילות לוקחת חלק נכבד גם הקהילה ההודית הגדולה המרוכזת בעיר. מבט על העיר, סוף המאה ה-18 לינקים מעניינים: בריכת הקשתות קהילת  הקראים ברמלה אתר עדת הקראים בישראל החומוס של חליל עוד על רמלה... רמלה שלא הכרתם...

על הזיכרון לפני כמה ימים ארזתי את הילדים ועלינו לבית שערים. מקום שבו יש קבר של איש חשוב נקרא ''עליה''. בספרות חז''ל הביטוי "לעלות למלכות" מופיע בהקשר של רבי יהודה. הילדים שיחקו מחבואים בנקרופוליס של בית שערים. היא עיר הקברים. הסברתי להם במן טבעיות שכזאת כי פעם לאחר מות האב, הבן היה חוזר כעבור שנה לאסוף את עצמות אביו. המשכנו בשגרת היום ורק כשהיינו בדרך הביתה שמעתי את הבן הצעיר (בן 7) חושב... ''אבא'' הוא פונה אליי מהמושב האחורי. ''כשאתה תמות, איך אני אזכור אותך?'' נוכח השאלה, התאבנתי אבל בתושייתי המופלאה לא איבדתי עשתונותיי, אחזתי בהגה בשתי ידיי. ''איך תזכור אותי?'' עניתי לו בשאלה. שררה בינינו שתיקה. רבי נולד במקום שהזיכרון והמטען היהודי הנצבר לאורך שנים עמד בפני כליה. על פי המסורת הוא נולד ביום מותו של רבי עקיבא. חז''ל אומרים על כך: כשמת ר' עקיבא, נולד רבי... ללמדך, שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו... בעת לידתו אסרו הרומאים על המילה. ישנה אגדה כי אשת הקיסר אהבה את אמו של רבי, ו...

מעוז יינון צועד בשבילי הארץ הזאת כבר כמה שנים טובות. לא מזמן הוא חנך את ''שביל ישו'', שביל שהוא וחבריו המציאו. אורכו של שביל ישו הוא 65 קילומטרים ונתיבו המפותל מחבר בין נצרת לכפר נחום על גדת הכנרת. בדרך חולף השביל על פני כמה מן הנופים היפים ביותר בארץ. בכתבה ב ''הארץ'' פורש יינון חזון מופלא ששווה להקשיב לו.... לכתבה, לחץ כאן .

שעות אני יושב מולו, מתבונן בו, חוסה בצילו ומקשיב לאוושת הרוח הלוחשת בעליו. הוא כלל אינו מתרגש לקראתי, או לפחות לא מגלה התלהבות יתרה. הוא אף פעם לא התעניין בשלומי או שאל למעשיי, הוא מכיר אותי... הוא מכיר אותי מאז שהייתי ילד קטן. בפעם הראשונה הגעתי אליו עם אבי ואחיי באחד מטיולי השבת. לכשגדלתי וצמחתי, נשאתי את רגליי אליו לבד. נמשכתי אליו בלי סיבה. סתם כדי לשבת אצלו ולהקשיב לאותה רוח טובה אשר שורה עלי ועליו. הלכתי אליו כשהכרתי את זוגתי, לא בשביל שיתן אישור, רק שידע... כשהבן הראשון שלי נולד הלכתי אליו כמו אבי לפני וכשהבן השני נולד עשיתי בדיוק את אותו הדבר. היום כשאנחנו נפגשים, אנחנו לא שואלים שאלות מיותרות ישר ניגשים איש אל רעהו (אני אליו) ומתחבקים. אינני יודע את שמו, אולי כי מעולם לא גילה לי. אבל זה לא כל כך חשוב בעיני... אנחנו חברים ותיקים שמקבלים אחד את השני במין...שקט כזה, במין שלווה... כמו שרק חברים טובים יודעים. שעות אני יושב מולו, מול עץ שאיני יודע את שמו.

לדף הבית של אוריאל פיינרמן, לחץ כאן .

''אבא, קח אותי איתך...'' אמר לי הבוקר הבן שלי הקטן, בזמן שאני עולה עם המכונה את הגבעה המובילה לגן שלו, ''לאן'' שאלתי, ''לאן שאתה הולך'' השיב. ''אני הולך לעבודה'', אמרתי. ''טוב... אז נלך יחד'', אמר. לרגע הייתה דממה. ואז הוא אמר משפט שגרם לי את הזעזוע הראשון, ובעקבות זה לפנות את הזמן ולכתוב את המילים האלה. ''מה נעשה יחד בעבודה שלי?'' אני שאלתי והוא מיד ענה: ''אני אעזור לך'', ''במה''? המשכתי. ''אני יודע לחפור בור... ואני יכול למלא בו מים ואני יכול לחפור בור אחר ולמלא בו חול... כן, הוא אמר, אני חופר בורות טוב'' ושוב חזר על דבריו ''אני יודע לחפור בור... ואני יכול למלא בו מים ואני יכול לחפור בור אחר ולמלא בו חול... '' וכדי לחזק את עמדתו באופן מוחלט, הוסיף, ''אפילו שושי הגננת אמרה לי שאני יודע לחפור בורות טוב''. ''אם ככה אתה באמת יכול לעזור לי'', הסתכלתי עליו מהמראה ושתקתי. שאני שותק אני חושב. זה לא לקח...

סימפוניית הכלבים האומללים בסוק אל גומעה. מועדון החרוזים החשאי בחאן אל חלילי. פנסי הרמדאן ליד מסגד סיידה זיינב. הדינוזאורים הנכחדים בשוק הגמלים. מסע בשווקים הסואנים של קהי ר, ניר כפרי מציג עבודה מדהימה שלרגע שאבה אותי לפרברי קהיר, כמו פעם שביקרתי שם... לפני יותר מעשר שנים... ואוו! איך שהזמן טס. תודה לך ניר .

בערבית פירוש המילה אלנאצרה הוא ''המנצחת'' אולם בהקשר של נצרת, העיר, התיירות וכו' נצרת ''המנצחת'' יוצאת מפסידה. נצרת נצורה, לא באים בה, לא בחוצותיה ולא בשעריה... צור שיזף בכתבה מעניינת מביא תמונת מצב עדכנית ויפה על המצב באחת מהערים היפות יותר שיש בארץ. ''אתה מבין את העיר הזאת?" שאל אותי דאהר זיידאן כשעמדנו על מרפסת הבית שבנה הסבא שלו מול כנסיית הבשורה. "ללורד שבצרפת באים כל שנה מיליוני תיירים כי מישהי חלמה שראתה את מריה, ולפטימה שבפורטוגל עוד כמה מיליונים כי איזה ילדה קטנה דיברה לפני פחות ממאה שנים עם הבתולה הקדושה. ופה? כאן ישו התהלך, פה הוא חי את רוב חייו הבוגרים. מריה חיה פה. ויוסף. וכמה תיירים מגיעים לפה בשנה?@?

החוף של יפו הוא ללא ספק חוף גבעת עליה רומנטיקנים אמיתיים מספרים על החוף הזה, בימים שהים רגוע, אזי פיסת החוף הופכת למפלט עבור זוגות המתרחקים מההמון. אלה, טוענים הרומנטיקנים... מצרפים לאהבתם גם את מראות הים הרוגע. מתבודדים רובצים על חול, רגליהם במים, וראשם מונח על ערימת חול. האמת שהתיאור די משכנע, מה זה משכנע... אפילו אני השתכנעתי. החיים אינם רומנטיקה וחבל שכבר הבטחתי לעצמי להדיר את רגליי משם ולא לחזור לחוף הזה לעולם. וזה תשאלו אותי למה? זאת המסקנה אחרי שראיתי שמה סצינות מפחידות עם אקדחים שלופים ולהבי סכינים מבצבצות... החלטתי לוותר על החוף הזה, טוב אולי לא לעולם, רק לכמה זמן ולעזאזל עם הרומנטיקה@ ועד יעבור זעם אני ממליצ בחום לטייל בחוף... אולי בנמל הטוב והישן. תמיד נעים להיזכר, לשוטט ולהזכר בימים טובים יותר ואם אתם מהנועזים אז קחו אחד מה קרוזים שמציעים לכם ב-20 ש''ח סביב חופי תל אביב. הילדים יהיו מבסוטים@

הסוכה היא החלטה לצאת מהבית ולפתוח דלת. יפה בעיניי המסורת היהודית שמחייבת כל אדם לצאת ולגור בבית ארעי. ביציאה החוצה למקום ארעי, ממקום בטוח אנו מזמנים לעצמינו שינוי ושינוי שלא כמו המפלגה ההיא... לרוב הוא טוב. בכל שנה בסוכות, בסתיו או מה שלא יהיה, אני אורז ת`משפחה הקטנה שלי אל תוך ה-306 הקטנה שלי ונוסע דרומה, אנחנו משתדלים לא לעצור, אולי רק לאספרסו חפוז, אבל משתדלים... כל עוד והילדים ישנים, אנחנו נוסעים, מה זה נוסעים, מרביצים, עוצרים רק באדום, לא שיש בנגב רמזורים אבל אם היו, היינו עוצרים. בדרך כלל אנחנו מצליחים להגיע עד למצפה, מצפה רמון היא התחנה הראשונה שלנו לאחר כארבע שעות. שם במצפה אנחנו מטפסים אל ראש הגמל שנמצא, כמה מפתיע... בהר גמל, שולפים איזה תרמוס של תה צמחים ונהנים מהנוף ומהרוח הסוערת שבאה אלינו ממעמקי המכתש. בנקודה זו על ראש ההר, לעצמי אני מזכיר, כי אדם המעפיל גבוה אל ראש ההר לבל ישתהה אם הרוח מכה בו בפנים ומעלה דמעות בעיניו. צריך לדעת להשתלב בחיים ולא לבלוט יותר מדי כמו... בחזרה לאוטו, סוגרים חלונות וגולשים מטה בנסיעה מנהלתית על שביל כורכר, עד שמתחברים אל אחת השכונות המערביות ...

סייקלטורינג, היא תפיסה בתחום התיירות המעודדת רכיבה על אופניים. בשנים האחרונות הולך ומתרחב תחום הרכיבה על אופניים בארץ. גם בתי מלון, צימרים, בתי הארחה וכו' מבינים את הפוטנציאל והם מזמינים את הרוכבים, על אופניהם, לבילוי משותף במתחם ידידותי המעניק שירותים כוללים למדוושים. הנה הלינק לווי-נט שעשו עבודה יפה.

תגידו מה זה השם הזה שתקעו לאחד מהוואדיות היפים בארץ? האם זה רק בגלל הסלע דמוי העמוד הנמצא בפאתי הנחל, או שזה בגלל שלא נמצא שם מקורי יותר? כשחושבים על זה יותר ברצינות עולה מסקנה אחת, מקומות יפים, לא בדיוק צריכים שם מדליק כדי שיזכרו אותם, הם יפים, נקודה. העין לא שוכחת, הלב לא מספיק להתפעם בכל פעם שהוא רואה את כל הפלאות האלה ובאשר לי... אני אומר שירה, כן קטעי שירה הם הדבר הראשון שעולה לי בראש כאשר אני מבקר בנחל עמוד, ככה אני הולך לי ושר הולך ושר עד שבוווום טראחחח, נכנסתי בעמוד. לפני שנתיים עוד היה אפשר להיכנס בעמוד איך שרוצים, מלמעלה, מהר מירון, עד למטה...עד לכנרת. מצידי הנחל, מאמצע הכביש בין צומת קדרים לצומת עמיעד, מכל מקום שרציתם. היום הכל סגור למעט כניסות מורשות. הרשות לקחה את העיניינים לידיים והיא מנהלת את המקום ביד רמה כיאה לאחד מהנכסים היפים ביותר שיש לנו בארץ. אולם עם בוא הרשות נסלל גם כביש אספלט מכפר שמאי עד הכניסה לנחל ובנוסף לאלו הקימו בית קפה והכשירו שבילים חדשים למבול המטיילים... ואז נשאלת השאלה ומה הועילו חכמים? האם לא היה כדאי להניח לנחל כפי שהיה רוב השנים, הרחק מעינא בישא...

קיבלתי מייל מאיש מכירות של הרבלייף, נו אלה עם השיקויים, אתם מכירים. סיפרתי כאן באחד הפוסטים האחרונים על הרכיבה ביער עופר ועל אותו שיקוי מרענן ששתינו, עם סיום המשקה הודתי לאיש ולאות הוקרה נתתי לו את המייל שלי שיפציץ... ''אהלן'', הוא כותב לי בטון מסתחבק משהו וממשיך... ''נפגשנו (נשמע רומנטיש) ברכיבת האופניים ביער עופר, טעמת חטיפי חלבון והשארת מייל, (נשמע כמו... עשינו אהבה והשארת תחתוני תחרה שחורים במקלחת...)בכדי לקבל מידע נוסף על המוצרים תיכנס ללינק ''רכיבת אופניים בהרים זו חוויה נהדרת...'' הוא ממשיך באותו טון, '' השילוב של טבע ונוף, חברה ופעילות ספורטיבית הוא שילוב מנצח. כשאתה על האופניים, הראש בחופש אך הגוף בעבודה... כדי לספק לגוף את מה שהוא תמיד חשוב, אך במצבים של מאמץ חשוב פי כמה. אם אתה רוצה להרגיש טוב עוד יותר, ולגמור (זהו הפעם הוא באמת הגזים, סקסיסט מניאק!)את הרכיבה בכיף, אך לא גמור... תיכנס ללינק

הלכתי עם הבן שלי לסרט החדש של דרימוורקס מעבר ליער , האנימציה הייתה מדהימה והזכירה לי שדרימוורקס הוא בכל זאת לא אולפן בשקל. הדמויות פרוותיות וחמודות מצד אחד ומלאות אופי מצד שני, הרקעים מושקעים ועמוסים בפרטים. באמת יופי. רק בני האדם, אויביו המושבעים של כל סרט אנימציה, מעכירים קצת את השמחה. אחד מאלו הוא ללא ספק המדביר או הלוכד שבא לסייע לבני האדם להלחם בבעלי החיים החמודים האלה... במהלך הסרט בעוד הבן שלי יושב על הכסא ונקרע מצחוק, חשבתי על המקצועות המוזרים שבני אדם בוחרים להם ואז במהלך רכיבת אופניים נתקלתי בשלט הזה בצומת שמשון ותמהתי מיהו הלוכד משוהם? מה ידוע לכם עליו והיכן בארץ יש נחשי קוברה כמו בציור שלו... למה הוא מתכוון שהוא לוכד גם חיות אחרות? האם הוא עלול ללכוד גם את האוגרים שלנו? קצת מפחיד אותי הלוכד הזה.

השבת יצאתי לבקר אצל כסלון, נחל הכסלון . אחד מאתרי האופניים המפורסמים יותר ברמת בית שמש. אני מכיר אותו היטב את הכיסלון הזה כבר שנים אני הולך אצלו... מבקר, יושב איתו, מתבונן בו, מחבק אותו, מסניף את ריח האורנים שלו חזק לתוך הראות. נחבט אל עפרו, יורד ושותה ממיימיו אשר בעין למון. כבר מכיר כל שביל במעלה הכיסלון, כל סינגל ודרופ. בעצם אני מכיר את כל מה שיש לו להציע לי... הכיסלון הזה... בואו נגיד, שאין לו יותר מה לחדש לי, אין לו ערוץ לגלות לי או איזה שביל נסתר ונעלם שאחריו לא תרתי, או אבן שלא הפכתי. לכן אני אוהב אותו, את הכיסלון. אוהב אותו יותר משחשבתי. אני מרגיש אצלו הכי נוח שבעולם, הכי פשוט, הכי טבעי... הכי אני. מערכת היחסים ביני לבין הכיסלון שלי היא מתקיימת במקום הרבה יותר נינוח ממערכות יחסים אחרות שאני מנהל. הכיסלון מקבל אותי ככה, כמו שאני. פעם הוא מניח לי לעלות את כל העליה מיער קדושים ופעם הוא מקשה עלי, מאתגר אותי. הוא לא עושה את זה מרוע מסוים, כך אני מניח... המכשול שהוא מזמן לי גורם לי לרצות להצליח. לא להיכנע לשיגרה ולשיעמום. היחסים ביני לבין הנחל שלי הם גם אנלוגיה לחיי הזוגיות שלי, כמו ש...

היכונו למסע התרמה עבור מרכז הספורט לנכים ברמת גן .הטור דה תרום יתקיים השנה בתחילת ספטמבר לנרשמים ל" טור דה תרום 2006 " מצפה חוויה מרגשת המשלבת אתגר גופני ומסע קבוצתי מלכד, הכרת הארץ ונופיה, ומעל הכל - סיפוק אישי מתמיכה במטרה נעלה ומיוחדת במינה - סיוע לספורטאים הנכים במרכז הספורט. המסע יימשך על פני 350 ק"מ חווייתיים, במסלול המתחיל בירושלים, עובר דרך באר שבע, ים המלח וירושלים והמסתיים באירוע חגיגי במרכז הספורט ברמת גן.

בתקופת מלחמה נדמה כי אין מקום לתרבות ולספורט ולכל מה שלכאורה לא חשוב, עולות ומבצבצות ידיעות קטנות, ספורדיות, איזוטריות... חלקן משמחות חלקן... מטבען, שוליות. בתוך כך, נראה לי שאם היה נמשך המונדיאל אפ'אחד לא היה יוצא למלחמה. נראה לי גם שאם ישראל או לבנון... או מדינת החיזבאללה, היו שולחות נציגים לאותו מונדיאל ו/או לארועים ספורטיביים אשר גם הם זוכים לחשיפה בקנה מידה בינלאומי, אזי המורל הלאומי... והגאווה היו נוסקים אל על השמיימה, ייתכן ואפ'אחד לא היה יוצא למלחמה. בנינו, למי יש זמן לשטויות? או למלחמות לכך אני קורא תופעות שוליות, שמתפשטות למרכז ומשפיעות עלינו, הישר אל ועל מרכז העצבים, על סדר היום המדיני-חברתי, על האג'נדה... או אם תרצו ''משק כנפי הפרפר'' , שמחולל סערה באוקיינוס וזו מציפה את גדותינו. והנה שלוש ידיעות שוליות, מאתמול: אנחת רווחה גדולה השתחררה אתמול בערב במחנה הישראלי (אל אל ישראל) לאחר שצמד הטניסאים הישראלי, אנדי רם ויוני ארליך , עשו את המוטל עליהם והביאו לישראל את נקודת הזוגות, שבדרך כלל היא הנקודה החשובה ביותר. אנדי רם: שימחנו מדינה שלמה פלו...

הגידו כן לזקן, הגידו דוז פואה ישראל, פוי לחיזבאללה. יס טו ישראל, נענעו את ראשכם לחיוב, צאו למסע רכיבה לשם הזדהות מגליל עד ראש שטן. זכרו, ... מי שמצביע משפיע טוב, עד עכשיו שחררתי קיטור. אבל ביננו, מה באמת קורה שם בלבנון? צור שיזף טייל ועיתונאי מעניין מגלה לנו ת'צדדים האפלים, החבויים של המלחמה הזאת, שיזף: שלא יספרו כמה שהלבנונים חוטפים. זה לא רלוונטי. הלבנונים חוטפים סתם. הם לא יכולים על החיזבאללה. במקום זה, בואו נעשה סדר בדברים ונדבר על מי שאנחנו נלחמים נגדו בחוסר מקצועיות של פיל טיפש נגד הצבא הערבי הטוב ביותר בעולם, שרמתו אינה נופלת משום סיירת צה"לית. שווה לקרוא@ לכתבה המלאה לאתר של שיזף

מאז החלה המלחמה בצפון אני נתקל בהורים שמתביישים לספר לילדיהם מה קורה לנו פה. הנה כמה המלצות של פרופ' מולי ושל ''סבתא כרמלה'' קחו אותם, זה בחינם: ילדים עלולים לדאוג שבעתיים כשהם רואים שההורה שלהם חרד ומודאג ולא מסביר להם מדוע. לכן חשוב מאוד להסביר להם, תוך התחשבות בגילם ובהבנתם, את הסיבה לדאגה או לחשש של ההורה. כדאי להתחיל ולשאול את הילד מה הוא יודע על המצב. כך נוכל לצאת מנקודת המוצא שלו ולהוסיף הסברים מותאמים לצרכיו. חשוב שלא נעמיס על הילד דברים שאינם נוגעים אליו, מתן ההסבר לילד ישיג שני דברים: ראשית, הוא יוריד ממך ההורה את המאמץ והלחץ שבהסתרה. ושנית, הוא יוריד מילדך את התחושה שאולי הוא עשה משהו רע ולכן ההורה שלו עצוב או מודאג@ מותר לפחד

מחשבות מסוף שבוע לא רגוע במיוחד, בצל האירועים בצפון .א בשבת רכבתי ביער צרעה עם חברים. כמו שאני סבור תמיד... המסלול, הטבע והאופניים הם רק המעטפת לדבר האמיתי שעולה מהסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, ככה... שלושה גברים באמצע החיים, מפנים מזמנם ומכל עיסוקיהם.. מוותרים על בוקר של שבת בחיק המשפחה, הפנקייק, הג'חנון הכל יחכה... הכל שווה בשביל רגעים קסומים על שבילים מוזהבים, בהם אנו מרשים לעצמנו לבקר או אפילו לחזור אל חיק ילדותינו, אל עצמינו. ייתכן שאם הרגע הזה, שמסתכם בכארבע או חמש שעות רכיבה היה פחות מאומץ הוא גם היה פחות שווה. כגברים בני גברים ידוע לנו שמה שמצליח להוציא מאיתנו באמת, היינו לזקק אותנו, מכל התחלואות והרעות שאופפות אותנו זה מאמץ מרוכז ואינטנסיבי. באחת ההפסקות שלנו למנוחה קלה ולהסדרת נשימה, ניהלתי שיחה עם רונן שבשביל שנינו זו הפעם השנייה שאנחנו רוכבים יחד בחברותא. השיחה סבבה באירועי היום עם היוודע על היעדרותם של שלושת חיילי הסטי''ל. רגעים כעסנו, רגעים קיטרנו... ''צריך להיכנס בהם'' אמר מישהו... לאחר שתיקה קלה, רונן דיבר על משפחתו בקופנהאגן ומה היה קורה ...