מול עץ

שעות אני יושב מולו, מתבונן בו, חוסה בצילו ומקשיב לאוושת הרוח הלוחשת בעליו.

הוא כלל אינו מתרגש לקראתי, או לפחות לא מגלה התלהבות יתרה.

הוא אף פעם לא התעניין בשלומי או שאל למעשיי, הוא מכיר אותי...
הוא מכיר אותי מאז שהייתי ילד קטן.
בפעם הראשונה הגעתי אליו עם אבי ואחיי באחד מטיולי השבת.
לכשגדלתי וצמחתי, נשאתי את רגליי אליו לבד.
נמשכתי אליו בלי סיבה.
סתם כדי לשבת אצלו ולהקשיב לאותה רוח טובה אשר שורה עלי ועליו.
הלכתי אליו כשהכרתי את זוגתי, לא בשביל שיתן אישור, רק שידע...
כשהבן הראשון שלי נולד הלכתי אליו כמו אבי לפני
וכשהבן השני נולד עשיתי בדיוק את אותו הדבר.
היום כשאנחנו נפגשים, אנחנו לא שואלים שאלות מיותרות
ישר ניגשים איש אל רעהו (אני אליו) ומתחבקים.
אינני יודע את שמו, אולי כי מעולם לא גילה לי. אבל זה לא כל כך חשוב בעיני...
אנחנו חברים ותיקים שמקבלים אחד את השני במין...שקט כזה,
במין שלווה...
כמו שרק חברים טובים יודעים.
שעות אני יושב מולו, מול עץ שאיני יודע את שמו.