לדעת

השבת יצאתי לבקר אצל כסלון, נחל הכסלון. אחד מאתרי האופניים המפורסמים יותר ברמת בית שמש. אני מכיר אותו היטב את הכיסלון הזה כבר שנים אני הולך אצלו... מבקר, יושב איתו, מתבונן בו, מחבק אותו, מסניף את ריח האורנים שלו חזק לתוך הראות. נחבט אל עפרו, יורד ושותה ממיימיו אשר בעין למון. כבר מכיר כל שביל במעלה הכיסלון, כל סינגל ודרופ. בעצם אני מכיר את כל מה שיש לו להציע לי... הכיסלון הזה... בואו נגיד, שאין לו יותר מה לחדש לי, אין לו ערוץ לגלות לי או איזה שביל נסתר ונעלם שאחריו לא תרתי, או אבן שלא הפכתי. לכן אני אוהב אותו, את הכיסלון. אוהב אותו יותר משחשבתי. אני מרגיש אצלו הכי נוח שבעולם, הכי פשוט, הכי טבעי... הכי אני. מערכת היחסים ביני לבין הכיסלון שלי היא מתקיימת במקום הרבה יותר נינוח ממערכות יחסים אחרות שאני מנהל. הכיסלון מקבל אותי ככה, כמו שאני. פעם הוא מניח לי לעלות את כל העליה מיער קדושים ופעם הוא מקשה עלי, מאתגר אותי. הוא לא עושה את זה מרוע מסוים, כך אני מניח... המכשול שהוא מזמן לי גורם לי לרצות להצליח. לא להיכנע לשיגרה ולשיעמום. היחסים ביני לבין הנחל שלי הם גם אנלוגיה לחיי הזוגיות שלי, כמו שאני יודע את זוגתי כך גם אני יודע את הכיסלון. עכשיו אני יודע שיש משהו חזק במילה הזאת ... לדעת. וזאת ללא ספק זכות או פריבלגיה משמעותית שיש לנו לדעת משהו מסוים על פני דברים אחרים, לדעת נחל, לדעת אישה, לדעת... אם גם אתם רוצים לדעת על מה אני מדבר, צאו מהבית עם האופניים או בלעדיהם ובחרו לכם נחל או אתר מסוים. זה ממש לא משנה מי בוחר את מי אתם את הנחל או הנחל אתכם. רק שבו שם אצלו ותהו על קנקנו על קנקנכם... אפשר גם להרביץ שמה איזה קנקן תה. השתלבו בטבע שבו בטבע שבכם, נסו למצוא את השלווה שהרגע המסוים הזה מעניק לכם... כעת, כל מה שנותר לי לאחל לכם זה לקוות שיום אחד תדעו אותו, את הנחל שלכם, את המקום שלכם@