רבי מבית שערים - חייו ומותו

על הזיכרון
לפני כמה ימים ארזתי את הילדים ועלינו לבית שערים. מקום שבו יש קבר של איש חשוב נקרא ''עליה''. בספרות חז''ל הביטוי "לעלות למלכות" מופיע בהקשר של רבי יהודה. הילדים שיחקו מחבואים בנקרופוליס של בית שערים. היא עיר הקברים. הסברתי להם במן טבעיות שכזאת כי פעם לאחר מות האב, הבן היה חוזר כעבור שנה לאסוף את עצמות אביו. המשכנו בשגרת היום ורק כשהיינו בדרך הביתה שמעתי את הבן הצעיר (בן 7) חושב... ''אבא'' הוא פונה אליי מהמושב האחורי. ''כשאתה תמות, איך אני אזכור אותך?''
נוכח השאלה, התאבנתי אבל בתושייתי המופלאה לא איבדתי עשתונותיי, אחזתי בהגה בשתי ידיי.
''איך תזכור אותי?'' עניתי לו בשאלה. שררה בינינו שתיקה.
רבי נולד במקום שהזיכרון והמטען היהודי הנצבר לאורך שנים עמד בפני כליה. על פי המסורת הוא נולד ביום מותו של רבי עקיבא. חז''ל אומרים על כך: כשמת ר' עקיבא, נולד רבי... ללמדך, שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו...
בעת לידתו אסרו הרומאים על המילה. ישנה אגדה כי אשת הקיסר אהבה את אמו של רבי, ובשעת הגזירה האוסרת למול את הילדים, החליפה את בנה אנטונינוס ברבי, והניקתו. אמו של רבי הניקה את אנטונינוס, והראתה כי בנה ערל וכך פטרוה בשלום (תוספות ע"ז י').
בילדותו הוא לומד אצל תלמידי רבי עקיבא, ובהם שמעון בר יוחאי, רבן שמעון בן גמליאל ואחרים, מהם הוא צומח ונעשה גדול בתורה.
על ציר הזמן ההיסטורי בדיוק בין השנים 135 – 220 לספירה, נכנס רבי יהודה הנשיא לתמונה.
ריבוי התארים שקיבל רק ממחיש את הגדולה לה זכה בימי חייו. התואר "נשיא" הוא "רבי" פירושו: ראש הקהל. רבי יהודה היה מכונה תחילה "נשיא" בא"י, ו"רבי" בבבל אך במשך הזמן נתערבו התארים. במקורות מסוימים בתלמוד הוא מופיע גם בשם "רבנו" או "הקדוש" או "רבנו הקדוש".  על כך אמרו חז''ל: מימות משה ועד "רבי'' לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

חותם המשנה
את מעשהו של רבי בחיבור המשנה צריך להבין על רקע המסורת היהודית של הדורות הקודמים לו. לאורך מאות ואלפי שנים, נהוגה הייתה מסורת של העברת התורה שבעל פה מרב לתלמיד בלא שתכתב.
בעמל רב של בירור וחיפוש, של השוואת שיטות ונוסחאות שונות, ובנסיון לקבוע, מה הוא הקו המרכזי במערכת העצומה של פסק ההלכה. הוא יצר ספר שזיקק בתוכו מספר עצום של מסורות לכדי כמות שאפשר יהיה לכל אדם לזכור את הכתוב בו מעתה ואילך המשנה תהפוך להיות חומר הלימוד בסיסי בהלכה היהודית.

קברו של רבי בבית שערים.

פטירת רבי 
בשעת פטירתו רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה. יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי... (כתובות ק"ג: ק"ד).
לסיכום, חשוב לציין שהמשניות רובן ככולן עוסקות במחלוקות, פלוגתות וריבים בתוך העם היהודי, אך המשנה האחרונה מפתיעה עם מסר אחר. מסר של פיוס ואחדות.
במשנה מסכת עוקצין פרק ג משנה יב כתוב: ''אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום''.
רבי נטוע חזק בזכרון ההיסטורי של כל יהודי ויהודי וייתכן שבזכות המפעל והמורשת האדירה שיצר, קברו לא קברו והוא מעולם לא מת.