יום שישי, יולי 14, 2006

כמה תובנות



מחשבות מסוף שבוע לא רגוע במיוחד, בצל האירועים בצפון



בשבת רכבתי ביער צרעה עם חברים. כמו שאני סבור תמיד... המסלול, הטבע והאופניים הם רק המעטפת לדבר האמיתי שעולה מהסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, ככה... שלושה גברים באמצע החיים, מפנים מזמנם ומכל עיסוקיהם.. מוותרים על בוקר של שבת בחיק המשפחה, הפנקייק, הג'חנון הכל יחכה... הכל שווה בשביל רגעים קסומים על שבילים מוזהבים, בהם אנו מרשים לעצמנו לבקר או אפילו לחזור אל חיק ילדותינו, אל עצמינו. ייתכן שאם הרגע הזה, שמסתכם בכארבע או חמש שעות רכיבה היה פחות מאומץ הוא גם היה פחות שווה. כגברים בני גברים ידוע לנו שמה שמצליח להוציא מאיתנו באמת, היינו לזקק אותנו, מכל התחלואות והרעות שאופפות אותנו זה מאמץ מרוכז ואינטנסיבי. באחת ההפסקות שלנו למנוחה קלה ולהסדרת נשימה, ניהלתי שיחה עם רונן שבשביל שנינו זו הפעם השנייה שאנחנו רוכבים יחד בחברותא. השיחה סבבה באירועי היום עם היוודע על היעדרותם של שלושת חיילי הסטי''ל. רגעים כעסנו, רגעים קיטרנו... ''צריך להיכנס בהם'' אמר מישהו... לאחר שתיקה קלה, רונן דיבר על משפחתו בקופנהאגן ומה היה קורה אם היו לנו שכנים כמו לדנמרק. אני סיפרתי לו על שהותי הקצרה בממלכת דניה ועל כך שגם שם, למיטב ידיעתי, לא הכל ורוד יותר, על משקל הדשא. ''יש שם הרבה אלכוהול'', אמרתי לו. נכון שיש טיבולי, לגו לנד ומוזיאונים מדהימים. אבל יש גם אוכלוסיה אומללה שמורכבת ממהגרים איסלנדיים ומוסלמים. לכן, (במקום סיכום) לא הייתי רוצה להתחלף איתם. ''עדיף הח'רא שלנו...'' סיכמנו@



אייל כגן,, טוקבקיסט: כמה רעות חולות הביא עימו האדם הלבן בשם הדת או החיפוש אחרי העושר אינדיאנים, אפריקאים, אסקימוסים, מאורים, כולם מצאו את עצמם נסוגים בפני המיסיונרים או סחורי עבדים, מאבדים את עמם ואת עצמם לדעת, תמורת הנוזל החיוור או האדום. התקווה היא שיהיה מי שיוכל לשקם את החברה השסועה, הפגועה והמוכה הזו, בדומה לשמורת טבע. שיהיה מי שיחזיר להם את האמונה בכישורים שלהם עצמם. הרי במקביל לחתירה לערכי הכסף שהמערב הכניס, יש גם את תנועת המטוטלת הנגדית שקוראת לשוב לטבע ומי אם לא האבורג`נים מכירים את הטבע יותר טוב מכל אחד אחר@





קתי סקוט-קלארק ואדריאן לוי, הגרדיאן: בעשרות קהילות של אבוריג'ינים מנושלים ומנוכרים ישנן בעיות קשות של אלכוהול וסמים, אבל באף אחת מהן לא ממהרים התושבים להרוג את עצמם כמו במקרה של בני טיווי. יותר מכל חוששים בני טיווי כי מאחורי ההתאבדויות עומדת דמות מיתולוגית נוראית שמבקשת לרדוף את בני האיים סיפור החלום, סיפור בריאת העולם שכל בני טיווי מכירים, נוצר במיתולוגיה הטיווית, הפארלינגארי. זהו הסיפור על מותו של ג'ינאני: אבותיהם הקדומים של הטיווים, פורוקאפאלי ובימה - המקבילים לאדם וחווה - רבו לאחר מותו של בנם התינוק, ג'ינאני. בימה נטשה את בנה למות בשמש הלוהטת כשהלכה להתענג בחברת אחיו של בעלה פורוקאפאלי. כנקמה, הרג פורוקאפאלי את אשתו והכריז כי מוות ישטוף את העולם. פורוקאפאלי נשא את בנו המת בזרועותיו, נכנס אל הים, ורגע לפני שטבע קרא: "עליכם לבוא אחרי. עם מותי, גם אתם תמותו". לפי האגדה, מאז חג חופמאי מעל חופי טיווי, כשזעקתו מפלחת את האוויר

ארץ המתים, גארדיאן/הארץ

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

Really amazing! Useful information. All the best.
»

אנונימי אמר/ה...

I find some information here.