מזון רוחני





השבת טיילנו בסינגלים המדהימים של יער עופר בכרמל, בתוך היער שוכן מתחם בשם ''מסלולי רון'' ע''ש שני הרוגים מהפיגוע במסעדת מצה. בדיוק שם חיכה לנו איש עם חולצה צהובה וכובע. הבן שלו ניגש אלינו עם שיקוי פלאים. הוא אמר תשתו מזה תראו מה יקרה לכם... אנחנו היינו עייפים מהדיווש במעלה הגבעה, לא התווכחנו, שתינו. האיש בצהוב ובנו מכרו שיקוי של הרבלייף ואנחנו שתינו, מכמה סיבות: כי זה היה בחינם, כי זה היה קר... סיבה שלישית הייתה שהסתכלנו במפה שלו על הסינגלים שיש באזור, לא הייתה לנו מפה, לי לא היה נעים... אז שתינו, מה כבר יכול להיות. אגב, הסיבה שהסתובבנו שם בלי מפה הייתה בגללי, אני הסתמכתי על הזיכרון שהיה לי מסינגוליי במקום לפני שנתיים במסגרת תחרות הוולוו צ'אלנג' הטראומתית שלי. אני לא יודע מה הם מוכרים לנו ההרבלייף האלה, אבל הפעם זה קצת הצליח, המשקה למען האמת, נתן לנו בוסט יפה להמשך הרכיבה. צריך לזכור שהיה קצת חם בשבת ולפי מיקום השמש ברקיע היינו כבר באמצע היום. דיברנו בנינו אני ושותפי לרכיבה אם שווה להשקיע בשיקוי כזה לפני הרכיבה. הוא טען שכן. היות וידידי הרוכב הוא גם רופא, הוא פרס בפני מספר סיבות למה זה טוב, המשקה הזה. אני השתכנעתי די בקלות, רק שאני לא רואה את עצמי קם בבוקר לרכיבה ומכין לי שיקוי פלאים העשוי מחומרים אינסטנט ואבקות שאני לא מכיר. אם כבר אני אתאמץ במיוחד אז אני רואה את עצמי.. ככה, בעוד פחות משנה, או במהלך השנה הקרובה''בלי נדר''... קם בבוקר, לפחות איזה שלוש פעמים בשבוע... שותה כוס חלב עיזים עם תמרים ויוצא לרכיבה@



מעניין איך יראה המזון שלנו בעוד כמה שנים? אני אוהב חומוס, מה זה אוהב... מת. לא מזמן דיברתי עם חבר על מהפכת החומוס הגדולה של השנים האחרונות. היו מלחמות, תבוסות ונצחונות של מספר שחקניות בשדה החומוס. שתיים ניצחו ואחת נרמסה (סלטי שמיר). אבל מעז יצא מתוק וצריכת החומוס בכל בית בישראל עלתה. אגב, לא רק חומוס בעניין הזה אלא גם סלטים נלווים. אני למשל... מאז, משתדל לקנות חומוס טרי רק אצל קלבוני ביפו. בתור צרכן, אני לא אוהב שתעשיית המזון עושה עלי קומבינות כמו למשל הקמפיין החדש הזה שאיתו יצאה שטראוס, חומוס לייט? מה זה השטויות האלה???



מעניין איך יראה המזון שלנו בעוד כמה שנים? אני אוהב יוגורט, מה זה אוהב... מת. אכן, גם במקרה הזה המהפכה כבר מאחורינו, המלחמה כבר נגמרה. איך אני יודע? מזמן כבר החליפו את הקיר בדרך בגין ליד הקירייה(ליד מצמן). הקיר הזה בשבילי הוא האינידיקטור לפרובקטור התורן. לאורך כל אותה מלחמה היו קטעים הזויים. זה התחיל עם הקמפיין של יופלה שנתן שמות תואר מוזרים לטעמים כמו: שזיף חצוף, אגס שתלטן ותפוח נפוח... עד היום לא התאוששתי מהבלחת הסרק של הקופירייטר האומלל. אבל מה, אולי אני לא מבין מה קורה פה בכלל, מה קורה בעולם השיווק?! מזמן לא מוכרים לנו טעם, מוכרים לנו תחושה. אני אומר לעצמי שהגיע הזמן להתעורר ולהריח את היוגורט הטעם כבר אינו חשוב כבעבר מה שחשוב זה התחושה... כן, עוד לפני שהיוגורט בא אל פיך. את או אתה אמורים להרגיש מה התחושה אותה תחושו עת חודרת הכפית הראשונה לפיכם הרעב. ככה מרשה לעצמה משפחת ההון מנהריה לעבוד עלינו. הם מוכרים לנו יוגורט שובע... זה קצת מוזר הקטע הזה, אני יודע. אבל ככה זה היום... אם תתעמקו בקטע תראו שהלהיט היום במכירות מזון, הוא מזון רוחני@

תגובות

‏אנונימי אמר/ה…
אהלן, גיליתי את האתר הזה רק היום, כייף לקרוא את מה שאתה כותב, שיהיה לך יום טוב.
‏אנונימי אמר/ה…
Very pretty design! Keep up the good work. Thanks.
»

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מכתבי פיינברג וסיפור קצר על חמורים

בין סניף בנק למעיין - מסלול טיול בשבילי נחל ראש פינה ואתר השחזור של המושבה הישנה

מתחם בית המכס בשלהי תקופת המנדט - נקודת הדרכה בראש פינה