יום ראשון, מאי 14, 2006

לכאורה סיור שגרתי

אחת לשבוע יוצא לי לסייר עם עוד שניים או שלושה חברים, מסביב ליישוב שבו אני גר, במסגרת המשמר האזרחי. לפני הרכיבה אנחנו מתעדכנים מפי הקצין תורן על כל מה שקורה בגזרת השלמים וחסרי הפ''ע ואז... כשאנחנו צריכים לצאת לסיור. אנחנו נעצרים לרגע ביציאה מתחנת המשטרה וחושבים. לאן הפעם? לאן כדאי? מאיפה להתחיל? האם נרכב כמו בפעם האחרונה או ש... אני ברגעים האלה, בדרך כלל שותק, לפעמים אני גם מייעץ. אבל על פי רוב אני שותק. יש כאלה שהם המחליטים. אולי כי אנחנו נותנים להם להחליט. הם אומרים כדאי מפה ואחר כך משם ואז... ישר עד הסוף. כאשר שואלים אותם למה דווקא משם? הם עונים... ככה. סתם ככה או ככה, בצליל בס, אסרטיבי. עכשיו, הקטע הזה מצביע על כמה אבחנות אופי אצל כל רוכב מבין השלושה. איפה כל אחד עומד בקשר לקבלת החלטות. לא משנה איזה החלטות, מינוריות כמז'וריות. העניין הוא שיש כאלה שהם בצד המחליטים ויש... נמנעים. הם בוחרים לא לקחת צד ובדרך כלל ההחלטות נעשות על גבם, כאשר מחליטים בשבילם. כל זאת כאמור עולה בסיור לכאורה שגרתי ובנאלי. כל דבר קטן שקורה לנו בחיים, בסביבה הכי טבעית, עשוי ללמד אותנו שיעור משמעותי לחיים. וואלה.

האנשים הנעלמים

שלוש חגיגות על שני גלגלים

אין תגובות: