יום שני, אפריל 24, 2006

הו הפשטות

טיול בן שלושה ימים בנגב ובערבה הוא מורה גדול לפשטות. הוא מורה גדול לענווה, לצניעות. לאהבה. אין מה לעשות זה כל מה שבני אדם זקוקים לו בכלל, ורוכבי אופניים בפרט. אני לא ממהר לחלק סופרלטיבים לרוכבי האופניים, ביננו, יש בניהם גם... פלצנים לא מעטים, לצערנו. אבל אלה שאני פוגש בשבילים הם האנשים הכי נחמדים בעולם

כמה חוויות מיום אחד
יצאנו שתי משפחות לקניון נחל ברק שבערבה התיכונה, בפתחת הנחל ישנו חניון מסודר, הגענו לשם והתארגנו לקראת הלילה. שמחנו שהערב התמזל מזלנו ועוד רגע קט תעלה הלבנה במלוא הדרה ותדפוק הופעה. עבור חבורת ג'יפאים שהגיעה מלווה בעננת אבק. היו תוכניות אחרות. הם לא ראו אותנו ממטר ובטח שלא את הלבנה במלואה. ברגע שהם הגיעו הם הסתדרו במעגל. כנראה מודיעין שדה כלשהו דיווח להם על תקיפות אנדיאנים, צמאי דם. בליבה של ארץ הערבה הצחיחה. למען הגילוי הנאות, עד ליום הזה לא היה לי משהו נגד ג'יפים או ג'יפאים באשר הם. עם שוך נהימת המנועים יצאו שני קרסתניים עבי בשר ודפקו עמודים עליהם הניחו גרילנדות ושני פרוז'קטורים. אחר מאותה חבורה פחד כנראה מהשקט ומיד רץ באמוק כדי להפעיל ת'גנרטור הרעש מסביב והעוצמה סינוורו אותנו ואולי גם אותם, אחרת, ניסיתי לחשוב חיובי, גם כשהייתי על סף משבר. הם חייבים היו להבחין בנו. אבל איפוא... הם היו כל כך מרוצים מעצמם ומתא המטען של הג'יפ. עם כל האורות מסביב הם רצו להגיד: ''מי לעזאזל צריך אותך יה ירח''. כל הזמן היינו לידם, מאוחר היה בשביל לברוח. איפוא חיזקי כשצריך אותו? הסתכלנו עליהם כמו על הדיסקברי, לא הג'יפ, הערוץ.

בסיכומו של יום לא נותר לי רק לשאול האם אנו רוכבי האופניים מתנהגים בשטח באופן דומה? האם יכולה להיות הבנה בעולם הזה בין ג'יפאים לרוכבי אופניים וסתם טיילים? ההבדל הגדול טמון פה במדבר ובשיעור שהוא מלמד אותנו. צניעות ופשטות. זה מה שאני אוהב באופניים. אז אל תקשקשו לי בשכשך על סספנשן, ריבאונד וכל החרטות האלה כי עם התאווה לאיבזורים וציודים אנשים הופכים שלא במודע להיות טכנוקרטיים כמו הג'יפאים שהמפגש עם השטח/טבע הוא מקרי ונעשה במסגרת מבחני קצה היכולת לג'יפ. אגב שיהיה ברור, יש ג'יפאים נחמדים. ואלה שאני פוגש בשבילים הם האנשים הכי נחמדים בעולם

אירופה נלחמת בשטח

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

יפה

אנונימי אמר/ה...

צריך להקים עמותה נגד רכבי ה-suv בדיוק כמו באירופה