ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

דונה גרציה האישה החזקה בעולם, הייתה הראשונה לחלום ולהגשים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. והיא עשתה זאת 350 שנים לפני הרצל. האישה הזו היא אגדה אמיתית. היא חכרה מהסולטן הטורקי את אזור טבריה. אחר כך היא הבריחה לשם יהודים מכל אירופה, כדי להציל אותם מאימת האינקוויזיציה וליישב את ארץ ישראל. היא הייתה "הסוכנות היהודית" בת אישה אחת. אודטה שכותבת את המאמר המצורף, מבסוטה מכך שסוף סוף ההיסטוריה ''הגברית'', עושה לה כבוד. לכתבה ב-NRG

טרנד חדש בעיר פשט בעיר העתיקה בירושלים. רואים גוי/נוכרי/זר/אחר/''לא יהודי''. יורקים עליו. אם לא הייתי רואה את הכתבה הזאת בהארץ. לא הייתי מאמין למשמע אוזניי ולמראה עיניי. אבל גם אני בעצמי ראיתי כשהובלתי קבוצה של חרדים בסימטאות העיר. הם דרכו, ניסו למחוק... ביזו וקיללו כל מה שאינו יהודי. כשפניתי לאחראי על הקבוצה בתואנה שיעשה כבר משהו או ''אני הולך''. הוא אמר לי ''מה אתה רוצה שאני אעשה? ככה אנו מצווים על פי היהדות''. ''מה זאת אומרת?'' שאלתי בתמיהה. ''כתוב'' הוא ענה בנונשלאנטיות והוסיף ציטוט: ''מחה תמחה את זכר עמלק...''. המשכתי איתם עד לפינת הרחוב ואמרתי להם: ''חברה מכאן אתם ממשיכים לבד... ושאלוהים (שלכם) יהיה עמכם''.

העתיקות של רמלה קבורות תחת הררי זבל - מדע וסביבה - הארץ

כבר מזמן אני מחפש אלטרנטיבה לסיני. רועי ציקי ארד, מנסה לשכנע אותי שירדן היא אפשרות ראויה בעיקר החופים הקרובים לגבול עם סעודיה. כתבה יפה מאוד עם הרבה אווירה, קבלו ציטוט: ''ליד הדגל, פועלים שני בית קפה. משום מקום, מתחילה מסיבת דבקה. כמה צעירים רוקדים משולבי זרועות בחוסר קצב וירטואוזי. זה ריקוד משעשע למדי. לצערי אני יודע קצת ערבית. המוזיקה היא לאומנית, שירים על "עבדאללה יא עיוני" ועל ירדן הטובה צורמים מרמקול רעוע. מי שבעיקר רוקד בהתלהבות הוא נער עם פיגור שכלי ומשקפי שמש, שמתנודד עם כוס מיץ ומהמהם את המילים במרכז המגרש, כולו אהבה למדינה. כמה צעירים מציעים לי לרקוד את שירי הניצחון הפטריוטיים הללו. אני רוצה, אך מסרב כדי שלא לפגוע ביחסים עם השכנה ממזרח וליצור שוב עילה למלחמה''.                                                    ...

יואל ישראלי הוא מהצלמים, בני הדור השני של הקיבוץ, שבצילומיהם תיעדו את מעגל החיים הקיבוצי והישראלי. הוא למד צילום בסדנת הצילום של ברית התנועה הקיבוצית בת"א אצל יוסף כהן ואיל און, והושפע מצילומיו של אנסל איסטון אדמס (1984-1902). צילומיו של יואל הם בשחור לבן, ומבליטים את הניגודיות בין אור לצל ובכך מקבלים התרחשות דרמטית. צילומיו של יואל נעים בין נופי האדם החרוטים על פניו, בין דמויות ססגוניות, לבין נופי הארץ והקיבוץ.    לכתבה המלאה ב-YNET

''אתה קולט כמה רחוק רואים מכאן?". המשפט הקצר הזה כתוב על שלט שתלוי על כיסא באמצע המדבר. בני נוער בסיכון יוצאים למסעות הישרדות דרכם הם מגלים את הכוחות שבהם, לומדים דפוסי התנהגות חדשים ונחשפים לדמותו של סגן לוטן סלוין ז"ל, שהמסעות נוסדו לזכרו. מסע שמתחיל בגוף ונגמר בנפש... לכתבה . http://www.ifeel.co.il/page/18491

רמלה היא מעצמה קולינרית. שוק רמלה הוא רחוב אחד ארוך עם דוכנים עמוסי ממתקים, פיצוחים, פה ושם רוזטה תוצרת בית (מיץ שקדים), תבלינים וקטע קטן ושופע של ירקות בלדי - לוביה ארוכה מנוקדת, מלוחיה, שקדים ירוקים ולפעמים גם אבטיחי מחלול עם גרעינים שחורים גדולים וטעם מתוק-מתוק. בין הדוכנים פזורות חנויות של הכל בשני שקל, דוכני בגדים ודוכנים בהם נמכרות טיקות למצחן של נשים ענוגות, קטורת ריחנית ומיני קטניות וקמח חומוס המעידים כי בערבוביית התרבויות והקהילות לוקחת חלק נכבד גם הקהילה ההודית הגדולה המרוכזת בעיר. מבט על העיר, סוף המאה ה-18 לינקים מעניינים: בריכת הקשתות קהילת  הקראים ברמלה אתר עדת הקראים בישראל החומוס של חליל עוד על רמלה... רמלה שלא הכרתם...

על הזיכרון לפני כמה ימים ארזתי את הילדים ועלינו לבית שערים. מקום שבו יש קבר של איש חשוב נקרא ''עליה''. בספרות חז''ל הביטוי "לעלות למלכות" מופיע בהקשר של רבי יהודה. הילדים שיחקו מחבואים בנקרופוליס של בית שערים. היא עיר הקברים. הסברתי להם במן טבעיות שכזאת כי פעם לאחר מות האב, הבן היה חוזר כעבור שנה לאסוף את עצמות אביו. המשכנו בשגרת היום ורק כשהיינו בדרך הביתה שמעתי את הבן הצעיר (בן 7) חושב... ''אבא'' הוא פונה אליי מהמושב האחורי. ''כשאתה תמות, איך אני אזכור אותך?'' נוכח השאלה, התאבנתי אבל בתושייתי המופלאה לא איבדתי עשתונותיי, אחזתי בהגה בשתי ידיי. ''איך תזכור אותי?'' עניתי לו בשאלה. שררה בינינו שתיקה. רבי נולד במקום שהזיכרון והמטען היהודי הנצבר לאורך שנים עמד בפני כליה. על פי המסורת הוא נולד ביום מותו של רבי עקיבא. חז''ל אומרים על כך: כשמת ר' עקיבא, נולד רבי... ללמדך, שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו... בעת לידתו אסרו הרומאים על המילה. ישנה אגדה כי אשת הקיסר אהבה את אמו של רבי, ו...

מעוז יינון צועד בשבילי הארץ הזאת כבר כמה שנים טובות. לא מזמן הוא חנך את ''שביל ישו'', שביל שהוא וחבריו המציאו. אורכו של שביל ישו הוא 65 קילומטרים ונתיבו המפותל מחבר בין נצרת לכפר נחום על גדת הכנרת. בדרך חולף השביל על פני כמה מן הנופים היפים ביותר בארץ. בכתבה ב ''הארץ'' פורש יינון חזון מופלא ששווה להקשיב לו.... לכתבה, לחץ כאן .

שעות אני יושב מולו, מתבונן בו, חוסה בצילו ומקשיב לאוושת הרוח הלוחשת בעליו. הוא כלל אינו מתרגש לקראתי, או לפחות לא מגלה התלהבות יתרה. הוא אף פעם לא התעניין בשלומי או שאל למעשיי, הוא מכיר אותי... הוא מכיר אותי מאז שהייתי ילד קטן. בפעם הראשונה הגעתי אליו עם אבי ואחיי באחד מטיולי השבת. לכשגדלתי וצמחתי, נשאתי את רגליי אליו לבד. נמשכתי אליו בלי סיבה. סתם כדי לשבת אצלו ולהקשיב לאותה רוח טובה אשר שורה עלי ועליו. הלכתי אליו כשהכרתי את זוגתי, לא בשביל שיתן אישור, רק שידע... כשהבן הראשון שלי נולד הלכתי אליו כמו אבי לפני וכשהבן השני נולד עשיתי בדיוק את אותו הדבר. היום כשאנחנו נפגשים, אנחנו לא שואלים שאלות מיותרות ישר ניגשים איש אל רעהו (אני אליו) ומתחבקים. אינני יודע את שמו, אולי כי מעולם לא גילה לי. אבל זה לא כל כך חשוב בעיני... אנחנו חברים ותיקים שמקבלים אחד את השני במין...שקט כזה, במין שלווה... כמו שרק חברים טובים יודעים. שעות אני יושב מולו, מול עץ שאיני יודע את שמו.

לדף הבית של אוריאל פיינרמן, לחץ כאן .

''אבא, קח אותי איתך...'' אמר לי הבוקר הבן שלי הקטן, בזמן שאני עולה עם המכונה את הגבעה המובילה לגן שלו, ''לאן'' שאלתי, ''לאן שאתה הולך'' השיב. ''אני הולך לעבודה'', אמרתי. ''טוב... אז נלך יחד'', אמר. לרגע הייתה דממה. ואז הוא אמר משפט שגרם לי את הזעזוע הראשון, ובעקבות זה לפנות את הזמן ולכתוב את המילים האלה. ''מה נעשה יחד בעבודה שלי?'' אני שאלתי והוא מיד ענה: ''אני אעזור לך'', ''במה''? המשכתי. ''אני יודע לחפור בור... ואני יכול למלא בו מים ואני יכול לחפור בור אחר ולמלא בו חול... כן, הוא אמר, אני חופר בורות טוב'' ושוב חזר על דבריו ''אני יודע לחפור בור... ואני יכול למלא בו מים ואני יכול לחפור בור אחר ולמלא בו חול... '' וכדי לחזק את עמדתו באופן מוחלט, הוסיף, ''אפילו שושי הגננת אמרה לי שאני יודע לחפור בורות טוב''. ''אם ככה אתה באמת יכול לעזור לי'', הסתכלתי עליו מהמראה ושתקתי. שאני שותק אני חושב. זה לא לקח...

סימפוניית הכלבים האומללים בסוק אל גומעה. מועדון החרוזים החשאי בחאן אל חלילי. פנסי הרמדאן ליד מסגד סיידה זיינב. הדינוזאורים הנכחדים בשוק הגמלים. מסע בשווקים הסואנים של קהי ר, ניר כפרי מציג עבודה מדהימה שלרגע שאבה אותי לפרברי קהיר, כמו פעם שביקרתי שם... לפני יותר מעשר שנים... ואוו! איך שהזמן טס. תודה לך ניר .

בערבית פירוש המילה אלנאצרה הוא ''המנצחת'' אולם בהקשר של נצרת, העיר, התיירות וכו' נצרת ''המנצחת'' יוצאת מפסידה. נצרת נצורה, לא באים בה, לא בחוצותיה ולא בשעריה... צור שיזף בכתבה מעניינת מביא תמונת מצב עדכנית ויפה על המצב באחת מהערים היפות יותר שיש בארץ. ''אתה מבין את העיר הזאת?" שאל אותי דאהר זיידאן כשעמדנו על מרפסת הבית שבנה הסבא שלו מול כנסיית הבשורה. "ללורד שבצרפת באים כל שנה מיליוני תיירים כי מישהי חלמה שראתה את מריה, ולפטימה שבפורטוגל עוד כמה מיליונים כי איזה ילדה קטנה דיברה לפני פחות ממאה שנים עם הבתולה הקדושה. ופה? כאן ישו התהלך, פה הוא חי את רוב חייו הבוגרים. מריה חיה פה. ויוסף. וכמה תיירים מגיעים לפה בשנה?@?

החוף של יפו הוא ללא ספק חוף גבעת עליה רומנטיקנים אמיתיים מספרים על החוף הזה, בימים שהים רגוע, אזי פיסת החוף הופכת למפלט עבור זוגות המתרחקים מההמון. אלה, טוענים הרומנטיקנים... מצרפים לאהבתם גם את מראות הים הרוגע. מתבודדים רובצים על חול, רגליהם במים, וראשם מונח על ערימת חול. האמת שהתיאור די משכנע, מה זה משכנע... אפילו אני השתכנעתי. החיים אינם רומנטיקה וחבל שכבר הבטחתי לעצמי להדיר את רגליי משם ולא לחזור לחוף הזה לעולם. וזה תשאלו אותי למה? זאת המסקנה אחרי שראיתי שמה סצינות מפחידות עם אקדחים שלופים ולהבי סכינים מבצבצות... החלטתי לוותר על החוף הזה, טוב אולי לא לעולם, רק לכמה זמן ולעזאזל עם הרומנטיקה@ ועד יעבור זעם אני ממליצ בחום לטייל בחוף... אולי בנמל הטוב והישן. תמיד נעים להיזכר, לשוטט ולהזכר בימים טובים יותר ואם אתם מהנועזים אז קחו אחד מה קרוזים שמציעים לכם ב-20 ש''ח סביב חופי תל אביב. הילדים יהיו מבסוטים@

הסוכה היא החלטה לצאת מהבית ולפתוח דלת. יפה בעיניי המסורת היהודית שמחייבת כל אדם לצאת ולגור בבית ארעי. ביציאה החוצה למקום ארעי, ממקום בטוח אנו מזמנים לעצמינו שינוי ושינוי שלא כמו המפלגה ההיא... לרוב הוא טוב. בכל שנה בסוכות, בסתיו או מה שלא יהיה, אני אורז ת`משפחה הקטנה שלי אל תוך ה-306 הקטנה שלי ונוסע דרומה, אנחנו משתדלים לא לעצור, אולי רק לאספרסו חפוז, אבל משתדלים... כל עוד והילדים ישנים, אנחנו נוסעים, מה זה נוסעים, מרביצים, עוצרים רק באדום, לא שיש בנגב רמזורים אבל אם היו, היינו עוצרים. בדרך כלל אנחנו מצליחים להגיע עד למצפה, מצפה רמון היא התחנה הראשונה שלנו לאחר כארבע שעות. שם במצפה אנחנו מטפסים אל ראש הגמל שנמצא, כמה מפתיע... בהר גמל, שולפים איזה תרמוס של תה צמחים ונהנים מהנוף ומהרוח הסוערת שבאה אלינו ממעמקי המכתש. בנקודה זו על ראש ההר, לעצמי אני מזכיר, כי אדם המעפיל גבוה אל ראש ההר לבל ישתהה אם הרוח מכה בו בפנים ומעלה דמעות בעיניו. צריך לדעת להשתלב בחיים ולא לבלוט יותר מדי כמו... בחזרה לאוטו, סוגרים חלונות וגולשים מטה בנסיעה מנהלתית על שביל כורכר, עד שמתחברים אל אחת השכונות המערביות ...

סייקלטורינג, היא תפיסה בתחום התיירות המעודדת רכיבה על אופניים. בשנים האחרונות הולך ומתרחב תחום הרכיבה על אופניים בארץ. גם בתי מלון, צימרים, בתי הארחה וכו' מבינים את הפוטנציאל והם מזמינים את הרוכבים, על אופניהם, לבילוי משותף במתחם ידידותי המעניק שירותים כוללים למדוושים. הנה הלינק לווי-נט שעשו עבודה יפה.

תגידו מה זה השם הזה שתקעו לאחד מהוואדיות היפים בארץ? האם זה רק בגלל הסלע דמוי העמוד הנמצא בפאתי הנחל, או שזה בגלל שלא נמצא שם מקורי יותר? כשחושבים על זה יותר ברצינות עולה מסקנה אחת, מקומות יפים, לא בדיוק צריכים שם מדליק כדי שיזכרו אותם, הם יפים, נקודה. העין לא שוכחת, הלב לא מספיק להתפעם בכל פעם שהוא רואה את כל הפלאות האלה ובאשר לי... אני אומר שירה, כן קטעי שירה הם הדבר הראשון שעולה לי בראש כאשר אני מבקר בנחל עמוד, ככה אני הולך לי ושר הולך ושר עד שבוווום טראחחח, נכנסתי בעמוד. לפני שנתיים עוד היה אפשר להיכנס בעמוד איך שרוצים, מלמעלה, מהר מירון, עד למטה...עד לכנרת. מצידי הנחל, מאמצע הכביש בין צומת קדרים לצומת עמיעד, מכל מקום שרציתם. היום הכל סגור למעט כניסות מורשות. הרשות לקחה את העיניינים לידיים והיא מנהלת את המקום ביד רמה כיאה לאחד מהנכסים היפים ביותר שיש לנו בארץ. אולם עם בוא הרשות נסלל גם כביש אספלט מכפר שמאי עד הכניסה לנחל ובנוסף לאלו הקימו בית קפה והכשירו שבילים חדשים למבול המטיילים... ואז נשאלת השאלה ומה הועילו חכמים? האם לא היה כדאי להניח לנחל כפי שהיה רוב השנים, הרחק מעינא בישא...

קיבלתי מייל מאיש מכירות של הרבלייף, נו אלה עם השיקויים, אתם מכירים. סיפרתי כאן באחד הפוסטים האחרונים על הרכיבה ביער עופר ועל אותו שיקוי מרענן ששתינו, עם סיום המשקה הודתי לאיש ולאות הוקרה נתתי לו את המייל שלי שיפציץ... ''אהלן'', הוא כותב לי בטון מסתחבק משהו וממשיך... ''נפגשנו (נשמע רומנטיש) ברכיבת האופניים ביער עופר, טעמת חטיפי חלבון והשארת מייל, (נשמע כמו... עשינו אהבה והשארת תחתוני תחרה שחורים במקלחת...)בכדי לקבל מידע נוסף על המוצרים תיכנס ללינק ''רכיבת אופניים בהרים זו חוויה נהדרת...'' הוא ממשיך באותו טון, '' השילוב של טבע ונוף, חברה ופעילות ספורטיבית הוא שילוב מנצח. כשאתה על האופניים, הראש בחופש אך הגוף בעבודה... כדי לספק לגוף את מה שהוא תמיד חשוב, אך במצבים של מאמץ חשוב פי כמה. אם אתה רוצה להרגיש טוב עוד יותר, ולגמור (זהו הפעם הוא באמת הגזים, סקסיסט מניאק!)את הרכיבה בכיף, אך לא גמור... תיכנס ללינק

הלכתי עם הבן שלי לסרט החדש של דרימוורקס מעבר ליער , האנימציה הייתה מדהימה והזכירה לי שדרימוורקס הוא בכל זאת לא אולפן בשקל. הדמויות פרוותיות וחמודות מצד אחד ומלאות אופי מצד שני, הרקעים מושקעים ועמוסים בפרטים. באמת יופי. רק בני האדם, אויביו המושבעים של כל סרט אנימציה, מעכירים קצת את השמחה. אחד מאלו הוא ללא ספק המדביר או הלוכד שבא לסייע לבני האדם להלחם בבעלי החיים החמודים האלה... במהלך הסרט בעוד הבן שלי יושב על הכסא ונקרע מצחוק, חשבתי על המקצועות המוזרים שבני אדם בוחרים להם ואז במהלך רכיבת אופניים נתקלתי בשלט הזה בצומת שמשון ותמהתי מיהו הלוכד משוהם? מה ידוע לכם עליו והיכן בארץ יש נחשי קוברה כמו בציור שלו... למה הוא מתכוון שהוא לוכד גם חיות אחרות? האם הוא עלול ללכוד גם את האוגרים שלנו? קצת מפחיד אותי הלוכד הזה.