רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית מלון פלאעסטינא

קסטנר

תמונה
"להרוג את קסטנר" הוא סרט תיעודי אמריקאי, המתאר פרשה שהסעירה את המדינה בשנות החמישים. הסרט מנסה להבין איך זה שמי שהציל כל כך הרבה יהודים, לא זו בלבד שלא זכה במדינת ישראל להוקרה על מעשיו, אלא נרצח בה והוקע.   האם מדינת ישראל מקבלת רק את היהודי החדש, שאינו מנהל משא ומתן כדי להציל חיים, אלא רק נלחם, ורצוי עד מוות. עוד בנושא: מרב מיכאלי מספרת על סבא . מרב מיכאלי על הסרט במאקו קסטנר לאמריקאים מתחילים NRG      

סטייל בינלאומי

תמונה
בעיירה קטנה בשם דסאו ברפובליקה הסוציאל דמוקרטית של ויימאר, פעל בית ספר בשם באוהאוס. עם תלמידי בית הספר נמנו גם לא מעט יהודים שנשבו בחזון בית הספר לעצב עולם טוב יותר וצודק. ב-1933 עלה היטלר לשלטון וסגר את הבאוהאוס שנחשד בשמאלניות יתר. מורי הבאוהאוס ותלמידיו נפוצו לכל עבר. היהודים מביניהם: דב כרמי, זאב רכטר, אריה שרון ואחרים ברחו ל''תל אביב הקטנה'', שהתאפיינה אז באדריכלות אקלקטית. בעקבות הביקוש לבניה מהירה וזולה באותה תקופה, הם מקימים לתחייה את ''הסגנון הבינלאומי'' עם שינויים והתאמה לאזורינו. הסגנון הבינלאומי דיבר בשפה ארכיטקטונית של קווים ישרים ופונקציונאליים, בניגוד לעיטוריות המופרזת והראוותנות שאפיינה את האדריכלות האקלקטית. בבסיס התפיסה הרעיונית של הסגנון הזה האדריכל אמור לבנות מבנה שישמש למגורים. המבנה צריך להיות מיועד אך ורק לצורה זו, פשוט לבניה ומותאם לכל מעמד כלכלי. שלא כמו הסגנון הקודם שנועד בעיקר לשועי העיר. מכל מקום מה שהיה אולי הכי חשוב ברעיון שהביא איתו הסגנון החדש... זה, שיש לנצל את השטח בצורה האופטימאלית. מסיבה זו, כל בניין עומד ...

טהור לאלוהים

בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות מתחת לקשת רובינסון סמוך לכותל המערבי נחשף חפץ נדיר, כשני ס״מ גודלו ועליו מוטבעות שני מילים ״דכא״ ו-״ליה״ כאמור, ״טהור לה׳״ לכתבה ב' 'ירושלים נט' '

ירושלים: כמה עובדות על בית הקברות ממילא

תמונה
1. כנראה מהתקופה הממלוכית , ייתכן שיש לו יסודות איובים ואף קדומים יותר.  2. משפחות מוסלמיות שורשיות קברו את מתיהן במקום הזה.  3. על חלק ניכר משטחו של בית הקברות שוכנת בריכת ממילא , המתוארכת לימי המלך הורדוס לפני כאלפיים שנה. אבל אין קשר ענייני בין הבריכה ובין בית הקברות. 4. יעקב יהשוע (אבא של הסופר המפורסם), מנכ''ל משרד הדתות אמר אז על בית הקברות הזה את הדברים הבאים: '' בית הקברות ממילא בירושלים נחשב לאחד מבתי הקברות המוסלמים הנכבדים ביותר בו קבורים חייליו של צלאח א-דין ורבים מחכמי המוסלמים, מדינת ישראל תדע תמיד לכבד ולשמור את המקום הזה... ''  5. ההיסטוריון המוסלמי מוג'יר א-דין כתב ב- 1495 כי "מי שנקבר בירושלים, במקום הנקרא זייתון אל-מלך (היא ממילא), ייקבר, אם אפשר לומר כך, בשמים התחתונים".  6. בשנת 1928 החלה בנייתו של המלון המוסלמי פאלאס על גבולו הדרום-מערבי של בית הקברות. במהלך חפירת היסודות נתגלו עצמות מתים. 7. ישנה טענה כי ה מופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני , התיר בעצמו באמצעות פאתווה שפרסם, להמשיך עם הבנייה ...

גליל של אהבה

תמונה
באחד מחבלי הארץ היפים במדינה הזו גרים זה ליד זה מוסלמים, נוצרים ויהודים ומסתדרים ביניהם לא רע, גם אם העבר מעלה שרידים של דת לא שלהם, ההווה שייך לדת אחרת והעתיד - מי יודע מה יילד העתיד?! סיור בצפון בין יהודים, מוסלמים ונוצרים שמשהו אחד לבטח משותף להם - האהבה לגליל. שדה פרחים מלבלב מרץ 2011, ליד ייסוד המעלה. צילום: זכריה הלוי  פסל השלום, גן הפסלים, מרץ 2012, כאוכב אל היג'ה. צילום: זכריה הלוי כנסו לכתבה של זיו ריינשטיין Ynet

וודו נגד חצור

תמונה
בתקופה הכנענית המאוחרת נענתה חצור בלית-ברירה למלכי מצרים, ששלטו על ערי המדינה בארץ ישראל והציבו בהן מושלים מטעמם (אם כי חצור זכתה למעמד מיוחד, ומלך חצור החזיק בכיסאו). אך בתקופת ארכיון מארי, בתקופה הכנענית התיכונה, מלכי מצרים עדיין ראו בחצור ובערים כנעניות נוספות אויבות מושבעות שיש לרסנן ולהכניען. מלכי מצרים במאות ה-19 וה-18 לפנה"ס נהגו להטיל כישופים על השליטים המקומיים בארץ ישראל, בסוריה ובנוביה, ממש כמו וודו. הם היו כותבים את שם האויב על קערה, כד, צלמית או על תעודה פולחנית, מקיפים את השם בהשבעות ובלחשים, ואז מנפצים אותה בטקסיות. כדי 'לשבור' את האויב. הכתובות הללו נקראו 'כתבי המארות'; המילה 'מאֵרה' פירושה 'קללה' כתבי המארות מעניינים מאוד: לא זו בלבד שהם מאפשרים לנו להבין אֵילו ערים כנעניות הכירו המצרים בין המאות ה-19 ל-18 לפנה"ס ומה היה יחסם כלפיהן, אלא הם גם מאפשרים למחקר לעקוב אחר אופיין של ערי המדינה הכנעניות בתקופה זו. בקבוצה הקדומה יותר של כתבי המארות מוזכרות בארץ ישראל בין היתר הערים אשקלון, רחוב, בית שאן וירושלים. בכל עיר נמנים לע...

על התרבות שראתה ביצר דבר טבעי

תמונה
תיאטרון הצלליות היה בילוי הזמן הנפוץ במרכז העותמאני ובמחוזות, והיה נועז ושערורייתי עד כדי פריצות. קרגוז היה אחד הגיבורים הראשיים של התיאטרון. במחזה "החתונה הגדולה", למשל, פוגש קרגוז ברחוב קבוצת נשים ומגלה שהן הולכות לביתו, לטקס חתונה שבו הוא אמור להיות החתן. הנשים, שאינן יודעות מיהו, מתעניינות אצלו מה טיבו של החתן וקרגוז, המבקש להרתיע אותן מהשתתפות בחתונה, עונה שהחתן גנב ופושע. "גם אנחנו כמותו", עונות הנשים. "והוא משוטט בלילות ותר אחר זיונים", ממשיך קרגוז, אך הנשים מצחקקות בתקווה, "נהדר, גם אנחנו כאלה". לבסוף, אומר קרגוז הנואש שהחתן חובב גדול של מעשי סדום בנערים, אך הנשים מגחכות ואומרות שגם הן חובבות אירוטיקה עם נשים. פרופ' דרור זאבי ממקימי החוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, על הפתיחות הגדולה והיחס הטבעי למיניות בתקופה העות'ומאנית.

העתיקות של רמלה קבורות תחת הררי זבל - מדע וסביבה - הארץ

העתיקות של רמלה קבורות תחת הררי זבל - מדע וסביבה - הארץ

ירדן היא סיני החדשה

תמונה
כבר מזמן אני מחפש אלטרנטיבה לסיני. רועי ציקי ארד, מנסה לשכנע אותי שירדן היא אפשרות ראויה בעיקר החופים הקרובים לגבול עם סעודיה. כתבה יפה מאוד עם הרבה אווירה, קבלו ציטוט: ''ליד הדגל, פועלים שני בית קפה. משום מקום, מתחילה מסיבת דבקה. כמה צעירים רוקדים משולבי זרועות בחוסר קצב וירטואוזי. זה ריקוד משעשע למדי. לצערי אני יודע קצת ערבית. המוזיקה היא לאומנית, שירים על "עבדאללה יא עיוני" ועל ירדן הטובה צורמים מרמקול רעוע. מי שבעיקר רוקד בהתלהבות הוא נער עם פיגור שכלי ומשקפי שמש, שמתנודד עם כוס מיץ ומהמהם את המילים במרכז המגרש, כולו אהבה למדינה. כמה צעירים מציעים לי לרקוד את שירי הניצחון הפטריוטיים הללו. אני רוצה, אך מסרב כדי שלא לפגוע ביחסים עם השכנה ממזרח וליצור שוב עילה למלחמה''.                                                    ...

רבי מבית שערים - חייו ומותו

תמונה
על הזיכרון לפני כמה ימים ארזתי את הילדים ועלינו לבית שערים. מקום שבו יש קבר של איש חשוב נקרא ''עליה''. בספרות חז''ל הביטוי "לעלות למלכות" מופיע בהקשר של רבי יהודה. הילדים שיחקו מחבואים בנקרופוליס של בית שערים. היא עיר הקברים. הסברתי להם במן טבעיות שכזאת כי פעם לאחר מות האב, הבן היה חוזר כעבור שנה לאסוף את עצמות אביו. המשכנו בשגרת היום ורק כשהיינו בדרך הביתה שמעתי את הבן הצעיר (בן 7) חושב... ''אבא'' הוא פונה אליי מהמושב האחורי. ''כשאתה תמות, איך אני אזכור אותך?'' נוכח השאלה, התאבנתי אבל בתושייתי המופלאה לא איבדתי עשתונותיי, אחזתי בהגה בשתי ידיי. ''איך תזכור אותי?'' עניתי לו בשאלה. שררה בינינו שתיקה. רבי נולד במקום שהזיכרון והמטען היהודי הנצבר לאורך שנים עמד בפני כליה. על פי המסורת הוא נולד ביום מותו של רבי עקיבא. חז''ל אומרים על כך: כשמת ר' עקיבא, נולד רבי... ללמדך, שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו... בעת לידתו אסרו הרומאים על המילה. ישנה אגדה כי אשת הקיסר אהבה את אמו של רבי, ו...