ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

הערה חשובה, לפני שמתחילים! את ה''נקודה'' כדאי לקיים בתוך המצודה, סמוך לשרידי המגדל הצפון מזרחי מבט מצפון אל המצודה. צילום: זכריה הלוי מיצד עתרת: הקיר הצפוני. צילום: זכריה הלוי, פעמי גליל מיצד עתרת: נקודת השבר. צילום: זכריה הלוי, פעמי גליל מיצד עתרת: פנים המצודה סמוך למגדל הצפוני. צילום: זכריה הלוי מבט מצפון לכיוון גשר בנות יעקב והדרך לכיוון דמשק. צילום: זכריה הלוי נחל הירדן למרגלות המצודה. צילום: זכריה הלוי, מורה דרך מוסמך השנה 1178. תסתכלו סביבכם, איפה אנחנו נמצאים? צפונית מזרחית לנו זהו גשר בנות יעקב, הר כנען ובהמשך, העיר צפת, עם הגב אליכם. דרומית מכאן, העיר טבריה. זאת אומרת, כל זה (מראה עם הידיים) מרחב צלבני! מאחורי זורם נהר הירדן, מכאן הוא מתחתר ונופל בדרמטיות מגובה של 70 מ' מעל פני הים, עד לצפון הכנרת... שמח לקראת המפגש בין נהר לים. הגבעות של רמת הגולן, הם כבר חלק מהמרחב של האיובים המשתרע בין דמשק וקהיר. עכשיו, מה קורה כאן? שימו לב בכל בוקר האבירים הטמפלרים עשו את דרכם מצפת הנה, כדי להתפרנס. בכל בוקר הם ה...

נצרת, על שמונים אלף תושביה, היא העיר הערבית הגדולה בישראל. מהווה ללא ספק את אחת מערי המורשת החשובות והמעניינות בארץ! יש בה חפירות ארכיאולוגיות מרתקות המלמדות על ההיסטוריה העתיקה ורבת המאורעות והיא גם משמשת מוקד דתי חשוב לצליינות הנוצרית אז איך זה שעד עכשיו הישראלים ובראשם משרד התיירות, התעלמו ממנה? חלון למציאות אחרת שוק נצרת:  השוק (בחלק העליון של רחוב קאזה-נובה המתפצל מרחוב פאולוס השישי שבמרכז העיר) פתוח משעה 08:30 ועד חשיכה בימים   שני, שלישי, חמישי ושישי . ברביעי ושבת הוא נסגר מוקדם יותר. ביום ראשון סגור! מה יש בו בשוק הזה? או נכון יותר לשאול מה אין בו. הכל - ובגדול. ביקור בשוק מזמן מפגש מרתק עם בעלי מלאכה קטנים,  כמו מתקן פרימוסים או סנדלר הרכונים על משטח העבודה שלהם כאילו הזמן עצר מלכת, לצדן של נשים מהכפרים בסביבה המציעות תוצרת חקלאית בלאדי. מסביב יש בתי קפה קטנים, חנויות תבלינים שבהן טוחנים קפה ריחני ומאפיות שהריח העולה מהן מסוגל למוטט כל שומר דיאטה. לכל אלה מצטרפים תיירים וצליינים רבים המגיעים לעיר הקדושה לנצרות ומוסיפים לשוק אווירה ססגונית בינלאומית. ...

מעיין נון נמצא למרגלות הישוב מגדל. המעיין שימש כמקור מים עבור תושביה היהודים של מגדל נון בימי בית שני. המקום מומלץ מאוד. גם למנוחה קלה למי שבא מהמרכז ורוצה בדרך לעצור ולשכשך רגליים, או לתת לילדים לרוץ קצת ולהרגע... אגב, לאחרונה שמתי לב שהאזור שוקם ע''י קק''ל ומנהלת הכנרת. לאחר השיקום באזור החלו ביישומה של  תכנית חינוכית מקסימה בשם "שומרי הנחל" . התכנית פועלת בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ומתנ״ס המושבה מגדל. בתכנית נכללים אימוץ המעיין ופרוזדור הנחל לכינרת תוך לימוד, מחקר, פעולות חווייתיות פעולות שיקום והסברה. איזה יופי. עוד... למפת קבוצות שומרי הנחל בגליל העליון קישור לאתר מעיין נון   צילום: זכריה הלוי, מורה דרך מוסמך

תכירו, זה שושו. השועל הזה מסתובב אצלנו בקיבוץ כבר הרבה זמן. לא ברור למה החליט המסכן לוותר על הפרווה שלו, אולי זה הקיץ, כי חם... אולי זה סתם כדי לומר. הוא מזכיר לי משל עתיק ונושן שרובכם מכירים. מעשה בשושו השועל שמצא כרם גדוש בענבים טובים ומשובחים, אך מגודר מכל פינותיו. הקיף שושו את הכרם עד שמצא פתח זעיר בגדר. ביקש להיכנס דרכו ולא הצליח. חשב בינו לבינו שושו הרעב והחליט מה יהא עליו לעשות. צם שלוש יממות עד שגופו כחש מאד. תסתכלו עליו, תראו כמה כחש... ברוב שמחתו נכנס פנימה אל הכרם דרך הפתח הזעיר, ואכל ככל שהיה יכול עד שבטנו כמעט התפקעה. רצה השועל לצאת ולא יכול היה. מה עשה? חזר וצם שלוש יממות עד ששוב כחש גופו. ועל כך נאמר, כשם שנכנס רעב לתוך הכרם כך יצא ממנו רעב, בדומה לנאמר בפסוק "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא" (קהלת ה י"ד). עכשיו תודו, ששועל בלי פרווה הוא בהחלט סיפור טוב. את המשל הזה כמעט כלשונו, העתיקו לתוך משלי איזופוס . קהלת רבה - מהדורת אינטרנט

אוגוסט מתקרב וקרוב לוודאי כאשר תסתכלו בסוף החודש על חשבון המשכורת שלכם, תופתעו לגלות סעיף מוזר שאומר: על חשבון דמי הבראה.  אכסניית קיי, נהריה. צילום: זכריה הלוי העיר צפת תמיד נחשבה ליעד מבוקש עבור הפועלים מה זה דמי הבראה? חוץ מהגדולים, נדמה שאף אחד לא זוכר. עיתון הארץ, מביא כתבה יפה, שמזכירה לכולנו איך פעם נהגו לתת מספר ימי הבראה לפועלים. פעם החופשה השנתית הייתה גם אחת הפריווילגיות הבסיסיות שהעניקה ההסתדרות לחבריה. זה היה ביטוי ישיר למדיניות הרווחה ומעין ניסיון לא-מוצהר לשלוט גם בזמנו הפנוי של הפועל. לא תמיד היו תנאי האירוח מושכים במיוחד. חדרים מצומצמים ונזיריים המסודרים במבנה רכבת ארוך עם שירותים משותפים בקצה המסדרון, מיטת סוכנות לא נוחה וארון עץ בסיסי שבדרך כלל היה נותר נעול. אבל הרי לא בשביל עיצוב הפנים היו הפועלים יוצאים להבראה. "הלוגיקה הייתה שאני יוצא מהעיר אל הנוף כדי לראות דשא ופרחים", נזכר פליישר, "הגינון היה ברמה מאוד גבוהה. בימים ההם גם לא הייתה בעיה של בצורת, מים היה כמה שאתה רק רוצה ואת המדשאות והעצים השקו בשפע כל יום. וחוץ מזה, מי ב...

בזמן האחרון יצא לי לטייל בעיר ולהבין את טבריה. אני בטוח שכל מי שנוחת מהמרכז ישר לתוך מי הכנרת הצלולים, פולט את המשפט האלמותי של הגשש החיוור : ''אח, טבריה, טבריה, לו רק היית צפת''. האמת שטבריה לא צריכה להיות או להידמות לכל עיר אחרת. טוב שתישאר ככה, כמו שהיא, טבריה. טבריה שאני מכיר, היא עיר מדהימה עם אנשים יפים באמת.בכתבה שצירפתי נדמה שהעיר מתחרדת והולכת פייפן... אז חבר'ה, בבקשה... נא להירגע! העיר שהייתה מפעל הבנייה החשוב ביותר של הורדוס אנטיפס ולמאות שנים אחריו גם של דאהר אל עומר , נחשבה לאורך השנים כאחת מארבעת ערי הקודש של ארץ ישראל, אליהן נשאו עיניים בכמיהה. טבריה היא הרבה מעבר למה שרואים בעין. יופיה סמוי מן העין. צריך לגלות אותה. לאט לאט, לא בבת אחת. כמו במעשה אהבה. אגב, זה מה שאנחנו משתדלים לעשות בפעמי גליל. לגלות לכם את הידוע. את מה שחשבתם שאתם מכירים. את מה שאולי חשבתם... אח... טבריה, טבריה. בית ספר אליאנס, טבריה. צילום: זכריה הלוי, מורה דרך מוסמך, פעמי גליל עוד בנושא: ללמד את דאהר אל עומר : מתוך הבלוג של יניב מוהר ללכת אל המים כתבה מאת...

 הירדן 1 סוף השבוע האחרון (סוף דצמבר 2012) הירדן זורם בשצף קצף שלא נראה כמותו מזה זמן רב. כל האזור, מכפר הנשיא ועד כרכום נראה ירוק... כמו בסקוטלנד! להתפעל מיופי הבריאה - ללא מילים! גשם חזק ושבת רטובה שיא של משקעים חדש ועוד לא הגענו לשיא החורף. לכתבה בוואלה - לחצו כאן! הירדן 2 נהר הירדן כולו באורך של 250 ק''מ שזורם ממפגש הנחלים באזור שדה נחמיה וממשיך לכנרת ועד ים המלח. כולנו ראינו מסביב לעולם נהרות הרבה יותר גדולים ומרשימים... אבל עם כל הצניעות, בירדן יש שמונה קילומטרים מדהימים! הירדן שלנו כמו שכל אמא פולניה אומרת על הבן שלה, ''הוא מיוחד'', unlike any other, ממש כך. מנקודות התצפית היפות של רמת כורזים, הכי טובה לדעתי, היא התצפית בכפר הנשיא שממנה אפשר לראות שהנחל פחות או יותר מאזור גשר בנות יעקב, הופך לצר ומתכנס בין גדות הרריות.  מהאזור שבין קיבוץ גדות ועד הכנרת, נוצר מפל גדול שנופל מגובה 200 מ' וזורם במסלול צר ומפותל לאורך 6 ק''מ בלבד עד לכנרת... שהיא בגובה מינוס 200 מ'. הנהר הצנוע הזה בנפילתו מהאזור הגבוה  סוער ומקצ...

לא להאמין אבל באמצע שנות ה-30 של המאה שעברה היה בתוך נתניה קיבוץ של השומר הצעיר. בעצם לא קיבוץ אחד. שני קיבוצים! עדות לכך נמצאת במבנה דו-קומתי תמים ששרד על החוף (בתמונה)   ממנו היו מסמנים לספינות המעפילים אם ה''כלניות'' בסביבה. אור שדלק בחדרים מסוימים, סימן סכנה! לא להתקרב לחוף! הקיבוץ קיבל 16 דונם מאדמות קק''ל וחברי הגרעין ניסו את כוחם בחקלאות. חלקם השתלבו בעבודות קטיף במטעי ההדרים הרבים שהיו בסביבה. כאשר תמו שעות העבודה המפרכות בפרדס. בשעות ''הפנאי'' בלילה בלילה... ירדו חברי הקיבוץ הצעיר מרכס הכורכר לחוף סירונית הסמוך, כדי לסייע לספינות המעפילים. מצפון ומדרום לחוף היו מפקדות בריטיות והבריטים כנראה העדיפו להסתכל על הנתנייתיות העבריות מאשר לחפש ספינות הזויות ורעועות בחושך, סמוך לחוף. ליד הקיבוץ נבנה בשותפות עם עין התכלת מגדל מים. את המים קיבלו החלוצים בעזרת צינור ממה שהיום נקרא, ''בית הבאר''. בהמשך, כשנזקקו ליותר אדמות, הוצע לחברים על ידי המוסדות המיישבים לעבור סמוך לאדמות הכפר ברייר,  דרומית למג'דל (אשקלון) . החבר'ה הת...

1. עצור! גבול לפניך - (עם הקבוצה אפשר לעמוד בצל במגרש החניה בין בית המכס לתחנת המשטרה). פעם... מסע לארץ ישראל היה כרוך בסיכונים רבים!  האנשים שעברו כאן בתקופה שבין המלחמות. השאירו הכל מאחוריהם באירופה, כמו גם במקומות אחרים משם הגיעו יהודים ארצה . בדרך לא דרך, הם עלו ארצה, לפלשתינה. אותם אנשים נעו על הציר שעבר כאן, מצפון לדרום. מהנמל של ביירות לכפר גלעדי ומטולה או מדמשק דרך גשר בנות יעקב עד הנה. כל הדרכים הובילו ל ראש פינה , אם מושבות הגליל. הצומת שהייתה למרגלות הכפר ג'עונה , נקראה אז בפי המקומיים ''אום אל דורוב'', אם הדרכים . המבנה הזה (להצביע!) הבנוי מאבן מקומית (בזלת), היה בית המכס. כאן היה הגבול! מאחורי המבנה הזה נהגו לבדוק כל אוטומוביל שהגיע מדמשק או ביירות.  בית המכס בשנות ה-30 של המאה העשרים בית מכס, מעצם תפקידו הפונקציונלי, הוא נקודת מעבר. הוא נקודת ציון חשובה. קורים כאן דברים! נסו לדמיין באישון ליל חבורות של עולים לא חוקיים עוברים ממש כאן ליד. מתחת לאפם של הבריטים. אני מזכיר לכם, משנת 1934 ועד הקמת המדינה, קבעו הבריטים תקנות הגירה חמורות ואסרו על...

רחוב הראשונים, ראש פינה. צילום: זכריה הלוי מיקום: ברחוב ''הראשונים'',  עומדים ליד בית מלון אלתר שוורץ (מצפון לנו) כשמאחור נמצא בית וילקומיץ. שמחה דוד וילקומיץ היה מורה ומנהל בית הספר הראשון במושבה. אך הוא לא היה זה שהתחיל את החינוך בראש פינה, הוא הוליך תפיסה שהתחיל בה  יצחק אפשטיין  שהיה מורה לתנ"ך. מי זה האפשטיין הזה? יצחק אפשטיין היה מורה  במטולה  במשך 3 שנים ואחר כך הגיע לראש פינה, בסוף המאה ה-19. הוא היה כשרון גדול מסתבר, אך גם אדם חסר מנוחה. בסך הכל היה כאן שלוש שנים ואחר כך עבר לאירופה. במשך שהותו ניסה להנחיל תפיסה של עברית בעברית. כלומר הוא לימד עברית בלי לפתוח מילון לועזי אלא רק על ידי שימוש בעברית. הרעיון יפה, אבל איך עושים זאת? זקני המושבה שפעם היו ילדים... עדיין זוכרים שהיה  נותן להם להריח דברים, למשש, לראות. ללמוד הכל דרך החוויה. כך  למשל כאשר יצאו לטיול וראו פרח, עץ, שדה, שלג, ענן, נחל וכו'. הוא ''שלף'' מילים חדשות על המקום. כך הועשר אוצר המילים וכך למדו עברית בארץ ישראל. צריך גם לזכור שהעניין הזה של ''עברי,...

סיור נוסף במדבר יהודה הביא אותי לתהות על תופעת הנזירות בארץ, מאיפה הכל מתחיל, מתי ולמה? אז הנה כמה דברים על נזירים ונזירות בארץ מאז ועד... היום. 1. מה מביא אדם לקום יום אחד באמצע החיים ולהחליט להיות נזיר? ומה זה אומר בעצם, לעזוב הכל? את המשפחה, את הרכוש ואת המחויבויות... ולהחליט להיות לבד?? בדקתי היסטורית את התופעה ומצאתי ש תופעת הנזירות החלה כבר באמצע המאה ה-4, בלחץ של רדיפות ומשבר כלכלי. הנזיר הראשון שמכר את הפרארי היה כנראה אנטוניוס ( Atanasius ), האיש הזה, בעקבות חזיונות שפוקדים אותו, והוא רק בגיל 20 . אוסף את כל מטלטליו המעטים למשהו כמו צ'ימידן ועובר ל''גור'' במערה לנזירים צעירים ש בוואדי נטרון , מדרום מערב לדלתא של הנילוס - כך בהתבודדות מוחלטת! אמה מה... ''כמו שאומרים החבר'ה'', שיירת נוודים מקומית, ראתה אותו בתוך תא חצוב ודאגה לספר לכל העולם.  מאותו רגע, כמו בסרטם של מונטי פייטון, באים כל מיני טיפוסים לראות, לבקר, לנסות להבין... ולאט לאט ישנם גם אנשים שמתחילים לחיות כמוהו, בכוכי הוואדי.  מי בכלל רוצה פרארי? זוללת דלק. ...

הפעם הרגשתי שאני רוצה לשתף את כל מי שמבקר אצלי פה, אודות קשר מיוחד שיש לי עם איש יקר ומדהים שלפני שנה חלה ב-ALS, מחלה ארורה הגורמת לניוון שרירים. מסתבר שהיכולת לטייל ולהכיר את הארץ בכלל לא קשורה לרגליים... הוא כותב לי את הטקסט הבא: '' לפני מספר ימים פסעתי ב'בשביל ישראל' בשביל דמיוני בתל דן נמצא בשנת 93 חרס עם השם "בית דוד" זוהי העדות הארכאולוגית היחידה על קיומו של דוד!  אני אוהב לקרוא שוב ושוב את מסעו המרתק והאלים של שבט דן ממישור החוף צפונה. בכלל אלו סיפורים שלא רצו ללמדנו בבית הספר...  מתל חי אנו מזהים את תל ' אבל בית מעכה' , שם שבע בן בכרי מאבד את ראשו בידי אישה. איזה סיפור איזה מרד!  '' אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבית ישי " מהאריה השואג אנו מטפסים על גדת השבר הסורי אפריקאי, רכס רמים, כשכל הזמן אנו חוזים בהתנגשות ( חיכוך ) של הלוח המזרחי במערבי , מסה של ששת אלפים ק"מ, שמרימה את החרמון ודוחקת את הגליל העליון כלפי מעלה ולדרום מערב , עד שנחשפות שכבות יותר קדומות  אסט"ק ההפוך, קנומן, טורון, סנון, איאוקן,  ( בפרדיס היית...