ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

החוף של יפו הוא ללא ספק חוף גבעת עליה רומנטיקנים אמיתיים מספרים על החוף הזה, בימים שהים רגוע, אזי פיסת החוף הופכת למפלט עבור זוגות המתרחקים מההמון. אלה, טוענים הרומנטיקנים... מצרפים לאהבתם גם את מראות הים הרוגע. מתבודדים רובצים על חול, רגליהם במים, וראשם מונח על ערימת חול. האמת שהתיאור די משכנע, מה זה משכנע... אפילו אני השתכנעתי. החיים אינם רומנטיקה וחבל שכבר הבטחתי לעצמי להדיר את רגליי משם ולא לחזור לחוף הזה לעולם. וזה תשאלו אותי למה? זאת המסקנה אחרי שראיתי שמה סצינות מפחידות עם אקדחים שלופים ולהבי סכינים מבצבצות... החלטתי לוותר על החוף הזה, טוב אולי לא לעולם, רק לכמה זמן ולעזאזל עם הרומנטיקה@ ועד יעבור זעם אני ממליצ בחום לטייל בחוף... אולי בנמל הטוב והישן. תמיד נעים להיזכר, לשוטט ולהזכר בימים טובים יותר ואם אתם מהנועזים אז קחו אחד מה קרוזים שמציעים לכם ב-20 ש''ח סביב חופי תל אביב. הילדים יהיו מבסוטים@

הסוכה היא החלטה לצאת מהבית ולפתוח דלת. יפה בעיניי המסורת היהודית שמחייבת כל אדם לצאת ולגור בבית ארעי. ביציאה החוצה למקום ארעי, ממקום בטוח אנו מזמנים לעצמינו שינוי ושינוי שלא כמו המפלגה ההיא... לרוב הוא טוב. בכל שנה בסוכות, בסתיו או מה שלא יהיה, אני אורז ת`משפחה הקטנה שלי אל תוך ה-306 הקטנה שלי ונוסע דרומה, אנחנו משתדלים לא לעצור, אולי רק לאספרסו חפוז, אבל משתדלים... כל עוד והילדים ישנים, אנחנו נוסעים, מה זה נוסעים, מרביצים, עוצרים רק באדום, לא שיש בנגב רמזורים אבל אם היו, היינו עוצרים. בדרך כלל אנחנו מצליחים להגיע עד למצפה, מצפה רמון היא התחנה הראשונה שלנו לאחר כארבע שעות. שם במצפה אנחנו מטפסים אל ראש הגמל שנמצא, כמה מפתיע... בהר גמל, שולפים איזה תרמוס של תה צמחים ונהנים מהנוף ומהרוח הסוערת שבאה אלינו ממעמקי המכתש. בנקודה זו על ראש ההר, לעצמי אני מזכיר, כי אדם המעפיל גבוה אל ראש ההר לבל ישתהה אם הרוח מכה בו בפנים ומעלה דמעות בעיניו. צריך לדעת להשתלב בחיים ולא לבלוט יותר מדי כמו... בחזרה לאוטו, סוגרים חלונות וגולשים מטה בנסיעה מנהלתית על שביל כורכר, עד שמתחברים אל אחת השכונות המערביות ...

סייקלטורינג, היא תפיסה בתחום התיירות המעודדת רכיבה על אופניים. בשנים האחרונות הולך ומתרחב תחום הרכיבה על אופניים בארץ. גם בתי מלון, צימרים, בתי הארחה וכו' מבינים את הפוטנציאל והם מזמינים את הרוכבים, על אופניהם, לבילוי משותף במתחם ידידותי המעניק שירותים כוללים למדוושים. הנה הלינק לווי-נט שעשו עבודה יפה.

תגידו מה זה השם הזה שתקעו לאחד מהוואדיות היפים בארץ? האם זה רק בגלל הסלע דמוי העמוד הנמצא בפאתי הנחל, או שזה בגלל שלא נמצא שם מקורי יותר? כשחושבים על זה יותר ברצינות עולה מסקנה אחת, מקומות יפים, לא בדיוק צריכים שם מדליק כדי שיזכרו אותם, הם יפים, נקודה. העין לא שוכחת, הלב לא מספיק להתפעם בכל פעם שהוא רואה את כל הפלאות האלה ובאשר לי... אני אומר שירה, כן קטעי שירה הם הדבר הראשון שעולה לי בראש כאשר אני מבקר בנחל עמוד, ככה אני הולך לי ושר הולך ושר עד שבוווום טראחחח, נכנסתי בעמוד. לפני שנתיים עוד היה אפשר להיכנס בעמוד איך שרוצים, מלמעלה, מהר מירון, עד למטה...עד לכנרת. מצידי הנחל, מאמצע הכביש בין צומת קדרים לצומת עמיעד, מכל מקום שרציתם. היום הכל סגור למעט כניסות מורשות. הרשות לקחה את העיניינים לידיים והיא מנהלת את המקום ביד רמה כיאה לאחד מהנכסים היפים ביותר שיש לנו בארץ. אולם עם בוא הרשות נסלל גם כביש אספלט מכפר שמאי עד הכניסה לנחל ובנוסף לאלו הקימו בית קפה והכשירו שבילים חדשים למבול המטיילים... ואז נשאלת השאלה ומה הועילו חכמים? האם לא היה כדאי להניח לנחל כפי שהיה רוב השנים, הרחק מעינא בישא...

קיבלתי מייל מאיש מכירות של הרבלייף, נו אלה עם השיקויים, אתם מכירים. סיפרתי כאן באחד הפוסטים האחרונים על הרכיבה ביער עופר ועל אותו שיקוי מרענן ששתינו, עם סיום המשקה הודתי לאיש ולאות הוקרה נתתי לו את המייל שלי שיפציץ... ''אהלן'', הוא כותב לי בטון מסתחבק משהו וממשיך... ''נפגשנו (נשמע רומנטיש) ברכיבת האופניים ביער עופר, טעמת חטיפי חלבון והשארת מייל, (נשמע כמו... עשינו אהבה והשארת תחתוני תחרה שחורים במקלחת...)בכדי לקבל מידע נוסף על המוצרים תיכנס ללינק ''רכיבת אופניים בהרים זו חוויה נהדרת...'' הוא ממשיך באותו טון, '' השילוב של טבע ונוף, חברה ופעילות ספורטיבית הוא שילוב מנצח. כשאתה על האופניים, הראש בחופש אך הגוף בעבודה... כדי לספק לגוף את מה שהוא תמיד חשוב, אך במצבים של מאמץ חשוב פי כמה. אם אתה רוצה להרגיש טוב עוד יותר, ולגמור (זהו הפעם הוא באמת הגזים, סקסיסט מניאק!)את הרכיבה בכיף, אך לא גמור... תיכנס ללינק

הלכתי עם הבן שלי לסרט החדש של דרימוורקס מעבר ליער , האנימציה הייתה מדהימה והזכירה לי שדרימוורקס הוא בכל זאת לא אולפן בשקל. הדמויות פרוותיות וחמודות מצד אחד ומלאות אופי מצד שני, הרקעים מושקעים ועמוסים בפרטים. באמת יופי. רק בני האדם, אויביו המושבעים של כל סרט אנימציה, מעכירים קצת את השמחה. אחד מאלו הוא ללא ספק המדביר או הלוכד שבא לסייע לבני האדם להלחם בבעלי החיים החמודים האלה... במהלך הסרט בעוד הבן שלי יושב על הכסא ונקרע מצחוק, חשבתי על המקצועות המוזרים שבני אדם בוחרים להם ואז במהלך רכיבת אופניים נתקלתי בשלט הזה בצומת שמשון ותמהתי מיהו הלוכד משוהם? מה ידוע לכם עליו והיכן בארץ יש נחשי קוברה כמו בציור שלו... למה הוא מתכוון שהוא לוכד גם חיות אחרות? האם הוא עלול ללכוד גם את האוגרים שלנו? קצת מפחיד אותי הלוכד הזה.

השבת יצאתי לבקר אצל כסלון, נחל הכסלון . אחד מאתרי האופניים המפורסמים יותר ברמת בית שמש. אני מכיר אותו היטב את הכיסלון הזה כבר שנים אני הולך אצלו... מבקר, יושב איתו, מתבונן בו, מחבק אותו, מסניף את ריח האורנים שלו חזק לתוך הראות. נחבט אל עפרו, יורד ושותה ממיימיו אשר בעין למון. כבר מכיר כל שביל במעלה הכיסלון, כל סינגל ודרופ. בעצם אני מכיר את כל מה שיש לו להציע לי... הכיסלון הזה... בואו נגיד, שאין לו יותר מה לחדש לי, אין לו ערוץ לגלות לי או איזה שביל נסתר ונעלם שאחריו לא תרתי, או אבן שלא הפכתי. לכן אני אוהב אותו, את הכיסלון. אוהב אותו יותר משחשבתי. אני מרגיש אצלו הכי נוח שבעולם, הכי פשוט, הכי טבעי... הכי אני. מערכת היחסים ביני לבין הכיסלון שלי היא מתקיימת במקום הרבה יותר נינוח ממערכות יחסים אחרות שאני מנהל. הכיסלון מקבל אותי ככה, כמו שאני. פעם הוא מניח לי לעלות את כל העליה מיער קדושים ופעם הוא מקשה עלי, מאתגר אותי. הוא לא עושה את זה מרוע מסוים, כך אני מניח... המכשול שהוא מזמן לי גורם לי לרצות להצליח. לא להיכנע לשיגרה ולשיעמום. היחסים ביני לבין הנחל שלי הם גם אנלוגיה לחיי הזוגיות שלי, כמו ש...

היכונו למסע התרמה עבור מרכז הספורט לנכים ברמת גן .הטור דה תרום יתקיים השנה בתחילת ספטמבר לנרשמים ל" טור דה תרום 2006 " מצפה חוויה מרגשת המשלבת אתגר גופני ומסע קבוצתי מלכד, הכרת הארץ ונופיה, ומעל הכל - סיפוק אישי מתמיכה במטרה נעלה ומיוחדת במינה - סיוע לספורטאים הנכים במרכז הספורט. המסע יימשך על פני 350 ק"מ חווייתיים, במסלול המתחיל בירושלים, עובר דרך באר שבע, ים המלח וירושלים והמסתיים באירוע חגיגי במרכז הספורט ברמת גן.

בתקופת מלחמה נדמה כי אין מקום לתרבות ולספורט ולכל מה שלכאורה לא חשוב, עולות ומבצבצות ידיעות קטנות, ספורדיות, איזוטריות... חלקן משמחות חלקן... מטבען, שוליות. בתוך כך, נראה לי שאם היה נמשך המונדיאל אפ'אחד לא היה יוצא למלחמה. נראה לי גם שאם ישראל או לבנון... או מדינת החיזבאללה, היו שולחות נציגים לאותו מונדיאל ו/או לארועים ספורטיביים אשר גם הם זוכים לחשיפה בקנה מידה בינלאומי, אזי המורל הלאומי... והגאווה היו נוסקים אל על השמיימה, ייתכן ואפ'אחד לא היה יוצא למלחמה. בנינו, למי יש זמן לשטויות? או למלחמות לכך אני קורא תופעות שוליות, שמתפשטות למרכז ומשפיעות עלינו, הישר אל ועל מרכז העצבים, על סדר היום המדיני-חברתי, על האג'נדה... או אם תרצו ''משק כנפי הפרפר'' , שמחולל סערה באוקיינוס וזו מציפה את גדותינו. והנה שלוש ידיעות שוליות, מאתמול: אנחת רווחה גדולה השתחררה אתמול בערב במחנה הישראלי (אל אל ישראל) לאחר שצמד הטניסאים הישראלי, אנדי רם ויוני ארליך , עשו את המוטל עליהם והביאו לישראל את נקודת הזוגות, שבדרך כלל היא הנקודה החשובה ביותר. אנדי רם: שימחנו מדינה שלמה פלו...

הגידו כן לזקן, הגידו דוז פואה ישראל, פוי לחיזבאללה. יס טו ישראל, נענעו את ראשכם לחיוב, צאו למסע רכיבה לשם הזדהות מגליל עד ראש שטן. זכרו, ... מי שמצביע משפיע טוב, עד עכשיו שחררתי קיטור. אבל ביננו, מה באמת קורה שם בלבנון? צור שיזף טייל ועיתונאי מעניין מגלה לנו ת'צדדים האפלים, החבויים של המלחמה הזאת, שיזף: שלא יספרו כמה שהלבנונים חוטפים. זה לא רלוונטי. הלבנונים חוטפים סתם. הם לא יכולים על החיזבאללה. במקום זה, בואו נעשה סדר בדברים ונדבר על מי שאנחנו נלחמים נגדו בחוסר מקצועיות של פיל טיפש נגד הצבא הערבי הטוב ביותר בעולם, שרמתו אינה נופלת משום סיירת צה"לית. שווה לקרוא@ לכתבה המלאה לאתר של שיזף

מאז החלה המלחמה בצפון אני נתקל בהורים שמתביישים לספר לילדיהם מה קורה לנו פה. הנה כמה המלצות של פרופ' מולי ושל ''סבתא כרמלה'' קחו אותם, זה בחינם: ילדים עלולים לדאוג שבעתיים כשהם רואים שההורה שלהם חרד ומודאג ולא מסביר להם מדוע. לכן חשוב מאוד להסביר להם, תוך התחשבות בגילם ובהבנתם, את הסיבה לדאגה או לחשש של ההורה. כדאי להתחיל ולשאול את הילד מה הוא יודע על המצב. כך נוכל לצאת מנקודת המוצא שלו ולהוסיף הסברים מותאמים לצרכיו. חשוב שלא נעמיס על הילד דברים שאינם נוגעים אליו, מתן ההסבר לילד ישיג שני דברים: ראשית, הוא יוריד ממך ההורה את המאמץ והלחץ שבהסתרה. ושנית, הוא יוריד מילדך את התחושה שאולי הוא עשה משהו רע ולכן ההורה שלו עצוב או מודאג@ מותר לפחד

מחשבות מסוף שבוע לא רגוע במיוחד, בצל האירועים בצפון .א בשבת רכבתי ביער צרעה עם חברים. כמו שאני סבור תמיד... המסלול, הטבע והאופניים הם רק המעטפת לדבר האמיתי שעולה מהסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, ככה... שלושה גברים באמצע החיים, מפנים מזמנם ומכל עיסוקיהם.. מוותרים על בוקר של שבת בחיק המשפחה, הפנקייק, הג'חנון הכל יחכה... הכל שווה בשביל רגעים קסומים על שבילים מוזהבים, בהם אנו מרשים לעצמנו לבקר או אפילו לחזור אל חיק ילדותינו, אל עצמינו. ייתכן שאם הרגע הזה, שמסתכם בכארבע או חמש שעות רכיבה היה פחות מאומץ הוא גם היה פחות שווה. כגברים בני גברים ידוע לנו שמה שמצליח להוציא מאיתנו באמת, היינו לזקק אותנו, מכל התחלואות והרעות שאופפות אותנו זה מאמץ מרוכז ואינטנסיבי. באחת ההפסקות שלנו למנוחה קלה ולהסדרת נשימה, ניהלתי שיחה עם רונן שבשביל שנינו זו הפעם השנייה שאנחנו רוכבים יחד בחברותא. השיחה סבבה באירועי היום עם היוודע על היעדרותם של שלושת חיילי הסטי''ל. רגעים כעסנו, רגעים קיטרנו... ''צריך להיכנס בהם'' אמר מישהו... לאחר שתיקה קלה, רונן דיבר על משפחתו בקופנהאגן ומה היה קורה ...

הבוקר לוויתי את הבן שלי להסעה שתיקח אותו אל הקייטנה. בדרך הייתי קצת שקט, הותרתי לו לדבר... אבל אז הוא שאל אותי, אבא על מה אתה חושב? אמרתי לו שאני חושב עכשיו על זידאן, זינאדין זידאן. לרגע חשבתי מעניין כמה אנשים ברחבי העולם חושבים עכשיו רק עליו, לא על איטליה, לא על המונדיאל, רק על האיש הזה שבמו ידיו, רגליו וראשו הרס לעצמו יותר מכל מה שעשה למען עצמו, ושלא לדבר על העם שלו, הקהילה שאותה הוא מייצג בצרפת. סיפרתי לו בעצם, מה קרה שם. אמרתי שיכול להיות, ייתכן... שמילה לא יפה במיוחד השתרבבה למיטרצי מהפה. זאת אומרת, קרוב לוודאי שמיטרצי קילל את זידאן. ''אבא, מה הוא אמר לו''? שאל בני הקט. לא ידעתי מה להשיב, וניסיתי לנסח את זה בדרך יותר אישית. מה אתה עושה, או איך אתה מגיב אם אומרים לך מילה לא יפה? שאלתי אותו. הוא לא השיב לי אבל הוא שוב שאל אותי ''אבא, מה הוא אמר לו''? עדיין לא ידוע, עניתי. אולי הוא אמר לו, דפוק אחד... אולי הוא אמר לו, מלוכלך... מסריח... כל מיני מילים לא יפות, לא מכבדות. ''אה''... הוא הנהן. מנסה להבין את עולמם של המבוגרים, איך מבוגרים ...

.א השבת טיילנו בסינגלים המדהימים של יער עופר בכרמל, בתוך היער שוכן מתחם בשם ''מסלולי רון'' ע''ש שני הרוגים מהפיגוע במסעדת מצה. בדיוק שם חיכה לנו איש עם חולצה צהובה וכובע. הבן שלו ניגש אלינו עם שיקוי פלאים. הוא אמר תשתו מזה תראו מה יקרה לכם... אנחנו היינו עייפים מהדיווש במעלה הגבעה, לא התווכחנו, שתינו. האיש בצהוב ובנו מכרו שיקוי של הרבלייף ואנחנו שתינו, מכמה סיבות: כי זה היה בחינם, כי זה היה קר... סיבה שלישית הייתה שהסתכלנו במפה שלו על הסינגלים שיש באזור, לא הייתה לנו מפה, לי לא היה נעים... אז שתינו, מה כבר יכול להיות. אגב, הסיבה שהסתובבנו שם בלי מפה הייתה בגללי, אני הסתמכתי על הזיכרון שהיה לי מסינגוליי במקום לפני שנתיים במסגרת תחרות הוולוו צ'אלנג' הטראומתית שלי. אני לא יודע מה הם מוכרים לנו ההרבלייף האלה, אבל הפעם זה קצת הצליח, המשקה למען האמת, נתן לנו בוסט יפה להמשך הרכיבה. צריך לזכור שהיה קצת חם בשבת ולפי מיקום השמש ברקיע היינו כבר באמצע היום. דיברנו בנינו אני ושותפי לרכיבה אם שווה להשקיע בשיקוי כזה לפני הרכיבה. הוא טען שכן. היות וידידי הרוכב הוא ...

.א היום הרביעי ביולי ונזכרתי בשיחה שהייתה לי עם חבר ושותף לרכיבה שחזר מטיול קרוואנים אצל הדוד סם. ברכיבות המשותפות הוא טען כי נחשף לא אחת למודעות אקולוגית גבוהה יותר אצל האמריקנים מאשר בקרב יושבי פלשתינה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא שאנחנו בטיולי אופניים הארוכים שלנו, כמו אלה בני יום או יומיים, מבעירים אש בשטח, כדי להתפנן על תה עלים משובח. הוא אומר שאם היינו באמריקה לא היינו יכולים לעשות כדבר הזה, כלומר... להבעיר אש. אנחנו למען הגילוי הנאות, ולמען חנן עזרן מהטלביזיה, כמובן נוקטים בכל אמצעי הזהירות ומקפידים להותיר את הסביבה נקייה ושלמה כפי שהייתה אבל העניין הציק לי... העיק והעיב...אני מרגיש צורך עצמי לא מובן לכתוב באופן מנומק על הבדלי גישות אקולוגיות מהותיות, בשביל לא להתנצל ובשביל להרגיע את המצפון, הרי אנחנו כרוכבים שוחרי סביבה אנחנו, לא?. ובכן, העניין הוא כזה, יש אקולוגיה שטחית ויש את האקולוגיה העמוקה ויש כמובן את... הזקולוגיה, זאת התפיסה שלי. הראשונה רואה רק את האדם במרכז, היינו, בריאותם ורווחתם של בני האדם וכל השאר, ''משאבים'' בלבד ואילו השנייה רואה בבני האדם ...

בקיץ 98 הייתי בואדי רם, בירדן. ישנם מספר אתרים בעולם שהם לא יוצאים לך מהראש, אסור לפספס אותם. אחד מאלו הוא ואדי רם בירדן. פחות משעה מהגבול הדרומי שלנו, ארבעים וחמש דקות נסיעה מוואדי מוסא, (פטרה), נמצא אחד מאזורי הטיולים היפים בעולם. בין אם באופניים או בהליכה, אז טיילתי שם ברגל... בין אם לצורך טיפוס על מצוקי אבן החול הנישאים לגבהים של מאות מטרים, ובין אם זה רק לצורך טיסה בינות לצוקים עם כלי טיס זעיר - הצבע האדמדם של המצוקים מעורר התפעלות, ותצורות האבן, כולל הקשתות המיוחדות שכה אופייניות לסוג זה של סלע, משוות למקום מראה ספוקי, כאילו לקוח מעולם אחר. בלילה מעט קריר וביום יכול להיות חם מאוד תחת השמש הקופחת, כיאה למקום שבסיסו בגובה של אלף מטרים. נראה שהאירופאים כבר גילו את המקום, ובעשור וחצי האחרונים, מאז הסכם השלום עם ירדן, גם אנחנו, קצת@ למי שנוסע לשם באופן עצמאי, אפשר לשכור שירותים מהשבט הבדואי הסמוך. הבדואים יישמחו להכין לכם ארוחת ערב מסורתית (מנסיף) ולשאת בג'יפ את הציוד שלכם לאורך הטיול@

ב-14 באפריל, למחרת ליל הסדר, עלה אלעוקבי, בדווי מלוד שבבעלותו מוסך בעיר, אל אחת הגבעות הצחיחות שעל הכביש המהיר לבאר שבע, תקע יתדות, הקים אוהל, מתח רצפת בטון והתחיל בשביתת שבת. החלטתו לשבות נולדה אחרי שבית המשפט העליון, דחה את הערר שהגיש בשם שבט אלעוקבי לאפשר להם להקים ישוב כפרי חקלאי על אדמותיהם ההיסטוריות. הדחייה האחרונה היא סופה של התדיינות משפטית ארוכה ורבת שנים של בני השבט עם רשויות המינהל בישראל, התדיינות שתחילתה ב-1951 עכשיו אלעוקבי אומר שאין לו מה להפסיד, שאולי שביתה בנוסח גנדי תהיה הדרך היחידה לעורר את דעת הקהל באשר למצבם העגום של הבדווים בנגב. לכתבה המלאה - לחצ/י כאן פיתוח לכוווולם

כן. היום יום הולדת של הפילוסוף ז'אן פול סארטר. שיטוט באחד מהבלוגים הקבועים שלי גילה לי שאכן היום יום ההולדת של מסייה סארטר... @ אז תעזבו אתכם מווטרס קשישא ותקראו ת'בלוג של הגברת הזאת. במקרה ולא השתכנעתם, למה לכם לוותר על ההופעה הזאת. אז הנה אני מצטט מישהו אחר ששם לי את המילים בפה, הנה... ''רוקרים צריך לראות בהופעה כשהם בשיא הקריירה, או כמה דקות אחריו. איחור שנמדד בעשורים הוא כבר לא אפנתי, הוא אסון. נדמה לי שרומן גארי כתב ב"עפיפונים" שכדי לשכוח מישהו באמת, צריך לפגוש אותו שוב... אל תפגעו בזכרונות שלכם לצד האפל של הירח, עזבו את הקשיש בשקט. תישארו בבית ושימו במערכת את הדיסק עם העטיפה שעליה מנסרת האור המפורסמת''. הכותב הזה שם לי ת'מילים בפה. הנה, תקראו את זה רוג'ר ווטרס ואני

הבוקר קראתי ידיעה באתר לאנשים חשובים , דיווח מהעיתון הבריטי "אובזרוור". כי מדינות באפריקה מבקשות להקים קרטלים, בדומה לקרטל הנפט אופ"ק, וכל זאת למה? פשוט, כדי להביא לעלייה במחירי הקפה, הקקאו וסחורות חקלאיות נוספות - כך הבקשה הועלתה במסגרת סבב השיחות הנוכחי של ארגון הסחר העולמי (WTO).המדינות מבקשות להתאגד לקרטלים עקב צניחת מחירי הקפה המנציחה את העוני במדינות העניות. אולי קיבלו שם שכל באפריקה. אבל אם האפ''ק האורגינל, זה עם הנפט, לא עובד כמו שצריך, למה צריך להעתיק מודל כזה. בכל מקרה מדובר בהתקדמות, לפחות מחשבתית שעשויה לתרום מעט לאפריקה. יש קפה באופ''ק@ חוצ'מזה ובלי קשר לעניין, טיול אופניים באפריקה זה הדבר. לפני 10 שנים טיילתי ביבשת במשך שנתיים על אופנוע ומאז ועד היום הזה ממש, אין רגע ללא געגוע. לכן בפעם הבאה שאני לוקח לאפריקה, אני עושה את זה על אופניים. אה כן... יחד עם אופ''ק@ חיים זיו - תמונות מאפריקה

הימים האלה ימי מונדיאל. איזה כייף, איזה התרגשות. האמת, מעולם לא הייתי חובב כדורגל אבל... אשתי הכניסה אותי לזה. הכל בגללה... היא, האשה של חיי, מתה על כדורגל, אתם מבינים? היא מבינה בכדורגל כמו שמבינים אמיתיים צריכים להיות. אבל יש לה בעיה, לאשתי. כל פעם שמופיעה הפרסומית המעצבנת הזאת של הסופרפארם בה נראות נשים מבריזות לגברים ויוצאות לבילוי מסעיר ברחבי הסופרפארם, היא קולטת שהיא וכדורגל זה לא טוב. במקום לראות את רולאנדיניו מרים לקאקא היא צריכה להרים איזה מסקרה לכיוון העפעף ןלהתייעץ עם יועצת יופי חלקלקה שתגיד לה...שיוווווו כמה שזה מרזה אותך, השחור... אבל בימים כאלה אשתי לא אוהבת שחור. הצבע היחיד שהיא אוהבת זה הירוק של הדשא. אז מפרסם יקר, גם אם זה מה שרצית להשיג, אל תשחק לנו בסטיגמות, גם לנשים שלנו מגיע ליהנות מהימים האלה, ימי המונדיאל@