ברוכים הבאים לבלוג של פעמי גליל

השבת יצאתי לבקר אצל כסלון, נחל הכסלון . אחד מאתרי האופניים המפורסמים יותר ברמת בית שמש. אני מכיר אותו היטב את הכיסלון הזה כבר שנים אני הולך אצלו... מבקר, יושב איתו, מתבונן בו, מחבק אותו, מסניף את ריח האורנים שלו חזק לתוך הראות. נחבט אל עפרו, יורד ושותה ממיימיו אשר בעין למון. כבר מכיר כל שביל במעלה הכיסלון, כל סינגל ודרופ. בעצם אני מכיר את כל מה שיש לו להציע לי... הכיסלון הזה... בואו נגיד, שאין לו יותר מה לחדש לי, אין לו ערוץ לגלות לי או איזה שביל נסתר ונעלם שאחריו לא תרתי, או אבן שלא הפכתי. לכן אני אוהב אותו, את הכיסלון. אוהב אותו יותר משחשבתי. אני מרגיש אצלו הכי נוח שבעולם, הכי פשוט, הכי טבעי... הכי אני. מערכת היחסים ביני לבין הכיסלון שלי היא מתקיימת במקום הרבה יותר נינוח ממערכות יחסים אחרות שאני מנהל. הכיסלון מקבל אותי ככה, כמו שאני. פעם הוא מניח לי לעלות את כל העליה מיער קדושים ופעם הוא מקשה עלי, מאתגר אותי. הוא לא עושה את זה מרוע מסוים, כך אני מניח... המכשול שהוא מזמן לי גורם לי לרצות להצליח. לא להיכנע לשיגרה ולשיעמום. היחסים ביני לבין הנחל שלי הם גם אנלוגיה לחיי הזוגיות שלי, כמו ש...

היכונו למסע התרמה עבור מרכז הספורט לנכים ברמת גן .הטור דה תרום יתקיים השנה בתחילת ספטמבר לנרשמים ל" טור דה תרום 2006 " מצפה חוויה מרגשת המשלבת אתגר גופני ומסע קבוצתי מלכד, הכרת הארץ ונופיה, ומעל הכל - סיפוק אישי מתמיכה במטרה נעלה ומיוחדת במינה - סיוע לספורטאים הנכים במרכז הספורט. המסע יימשך על פני 350 ק"מ חווייתיים, במסלול המתחיל בירושלים, עובר דרך באר שבע, ים המלח וירושלים והמסתיים באירוע חגיגי במרכז הספורט ברמת גן.

בתקופת מלחמה נדמה כי אין מקום לתרבות ולספורט ולכל מה שלכאורה לא חשוב, עולות ומבצבצות ידיעות קטנות, ספורדיות, איזוטריות... חלקן משמחות חלקן... מטבען, שוליות. בתוך כך, נראה לי שאם היה נמשך המונדיאל אפ'אחד לא היה יוצא למלחמה. נראה לי גם שאם ישראל או לבנון... או מדינת החיזבאללה, היו שולחות נציגים לאותו מונדיאל ו/או לארועים ספורטיביים אשר גם הם זוכים לחשיפה בקנה מידה בינלאומי, אזי המורל הלאומי... והגאווה היו נוסקים אל על השמיימה, ייתכן ואפ'אחד לא היה יוצא למלחמה. בנינו, למי יש זמן לשטויות? או למלחמות לכך אני קורא תופעות שוליות, שמתפשטות למרכז ומשפיעות עלינו, הישר אל ועל מרכז העצבים, על סדר היום המדיני-חברתי, על האג'נדה... או אם תרצו ''משק כנפי הפרפר'' , שמחולל סערה באוקיינוס וזו מציפה את גדותינו. והנה שלוש ידיעות שוליות, מאתמול: אנחת רווחה גדולה השתחררה אתמול בערב במחנה הישראלי (אל אל ישראל) לאחר שצמד הטניסאים הישראלי, אנדי רם ויוני ארליך , עשו את המוטל עליהם והביאו לישראל את נקודת הזוגות, שבדרך כלל היא הנקודה החשובה ביותר. אנדי רם: שימחנו מדינה שלמה פלו...

הגידו כן לזקן, הגידו דוז פואה ישראל, פוי לחיזבאללה. יס טו ישראל, נענעו את ראשכם לחיוב, צאו למסע רכיבה לשם הזדהות מגליל עד ראש שטן. זכרו, ... מי שמצביע משפיע טוב, עד עכשיו שחררתי קיטור. אבל ביננו, מה באמת קורה שם בלבנון? צור שיזף טייל ועיתונאי מעניין מגלה לנו ת'צדדים האפלים, החבויים של המלחמה הזאת, שיזף: שלא יספרו כמה שהלבנונים חוטפים. זה לא רלוונטי. הלבנונים חוטפים סתם. הם לא יכולים על החיזבאללה. במקום זה, בואו נעשה סדר בדברים ונדבר על מי שאנחנו נלחמים נגדו בחוסר מקצועיות של פיל טיפש נגד הצבא הערבי הטוב ביותר בעולם, שרמתו אינה נופלת משום סיירת צה"לית. שווה לקרוא@ לכתבה המלאה לאתר של שיזף

מאז החלה המלחמה בצפון אני נתקל בהורים שמתביישים לספר לילדיהם מה קורה לנו פה. הנה כמה המלצות של פרופ' מולי ושל ''סבתא כרמלה'' קחו אותם, זה בחינם: ילדים עלולים לדאוג שבעתיים כשהם רואים שההורה שלהם חרד ומודאג ולא מסביר להם מדוע. לכן חשוב מאוד להסביר להם, תוך התחשבות בגילם ובהבנתם, את הסיבה לדאגה או לחשש של ההורה. כדאי להתחיל ולשאול את הילד מה הוא יודע על המצב. כך נוכל לצאת מנקודת המוצא שלו ולהוסיף הסברים מותאמים לצרכיו. חשוב שלא נעמיס על הילד דברים שאינם נוגעים אליו, מתן ההסבר לילד ישיג שני דברים: ראשית, הוא יוריד ממך ההורה את המאמץ והלחץ שבהסתרה. ושנית, הוא יוריד מילדך את התחושה שאולי הוא עשה משהו רע ולכן ההורה שלו עצוב או מודאג@ מותר לפחד

מחשבות מסוף שבוע לא רגוע במיוחד, בצל האירועים בצפון .א בשבת רכבתי ביער צרעה עם חברים. כמו שאני סבור תמיד... המסלול, הטבע והאופניים הם רק המעטפת לדבר האמיתי שעולה מהסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, ככה... שלושה גברים באמצע החיים, מפנים מזמנם ומכל עיסוקיהם.. מוותרים על בוקר של שבת בחיק המשפחה, הפנקייק, הג'חנון הכל יחכה... הכל שווה בשביל רגעים קסומים על שבילים מוזהבים, בהם אנו מרשים לעצמנו לבקר או אפילו לחזור אל חיק ילדותינו, אל עצמינו. ייתכן שאם הרגע הזה, שמסתכם בכארבע או חמש שעות רכיבה היה פחות מאומץ הוא גם היה פחות שווה. כגברים בני גברים ידוע לנו שמה שמצליח להוציא מאיתנו באמת, היינו לזקק אותנו, מכל התחלואות והרעות שאופפות אותנו זה מאמץ מרוכז ואינטנסיבי. באחת ההפסקות שלנו למנוחה קלה ולהסדרת נשימה, ניהלתי שיחה עם רונן שבשביל שנינו זו הפעם השנייה שאנחנו רוכבים יחד בחברותא. השיחה סבבה באירועי היום עם היוודע על היעדרותם של שלושת חיילי הסטי''ל. רגעים כעסנו, רגעים קיטרנו... ''צריך להיכנס בהם'' אמר מישהו... לאחר שתיקה קלה, רונן דיבר על משפחתו בקופנהאגן ומה היה קורה ...

הבוקר לוויתי את הבן שלי להסעה שתיקח אותו אל הקייטנה. בדרך הייתי קצת שקט, הותרתי לו לדבר... אבל אז הוא שאל אותי, אבא על מה אתה חושב? אמרתי לו שאני חושב עכשיו על זידאן, זינאדין זידאן. לרגע חשבתי מעניין כמה אנשים ברחבי העולם חושבים עכשיו רק עליו, לא על איטליה, לא על המונדיאל, רק על האיש הזה שבמו ידיו, רגליו וראשו הרס לעצמו יותר מכל מה שעשה למען עצמו, ושלא לדבר על העם שלו, הקהילה שאותה הוא מייצג בצרפת. סיפרתי לו בעצם, מה קרה שם. אמרתי שיכול להיות, ייתכן... שמילה לא יפה במיוחד השתרבבה למיטרצי מהפה. זאת אומרת, קרוב לוודאי שמיטרצי קילל את זידאן. ''אבא, מה הוא אמר לו''? שאל בני הקט. לא ידעתי מה להשיב, וניסיתי לנסח את זה בדרך יותר אישית. מה אתה עושה, או איך אתה מגיב אם אומרים לך מילה לא יפה? שאלתי אותו. הוא לא השיב לי אבל הוא שוב שאל אותי ''אבא, מה הוא אמר לו''? עדיין לא ידוע, עניתי. אולי הוא אמר לו, דפוק אחד... אולי הוא אמר לו, מלוכלך... מסריח... כל מיני מילים לא יפות, לא מכבדות. ''אה''... הוא הנהן. מנסה להבין את עולמם של המבוגרים, איך מבוגרים ...

.א השבת טיילנו בסינגלים המדהימים של יער עופר בכרמל, בתוך היער שוכן מתחם בשם ''מסלולי רון'' ע''ש שני הרוגים מהפיגוע במסעדת מצה. בדיוק שם חיכה לנו איש עם חולצה צהובה וכובע. הבן שלו ניגש אלינו עם שיקוי פלאים. הוא אמר תשתו מזה תראו מה יקרה לכם... אנחנו היינו עייפים מהדיווש במעלה הגבעה, לא התווכחנו, שתינו. האיש בצהוב ובנו מכרו שיקוי של הרבלייף ואנחנו שתינו, מכמה סיבות: כי זה היה בחינם, כי זה היה קר... סיבה שלישית הייתה שהסתכלנו במפה שלו על הסינגלים שיש באזור, לא הייתה לנו מפה, לי לא היה נעים... אז שתינו, מה כבר יכול להיות. אגב, הסיבה שהסתובבנו שם בלי מפה הייתה בגללי, אני הסתמכתי על הזיכרון שהיה לי מסינגוליי במקום לפני שנתיים במסגרת תחרות הוולוו צ'אלנג' הטראומתית שלי. אני לא יודע מה הם מוכרים לנו ההרבלייף האלה, אבל הפעם זה קצת הצליח, המשקה למען האמת, נתן לנו בוסט יפה להמשך הרכיבה. צריך לזכור שהיה קצת חם בשבת ולפי מיקום השמש ברקיע היינו כבר באמצע היום. דיברנו בנינו אני ושותפי לרכיבה אם שווה להשקיע בשיקוי כזה לפני הרכיבה. הוא טען שכן. היות וידידי הרוכב הוא ...

.א היום הרביעי ביולי ונזכרתי בשיחה שהייתה לי עם חבר ושותף לרכיבה שחזר מטיול קרוואנים אצל הדוד סם. ברכיבות המשותפות הוא טען כי נחשף לא אחת למודעות אקולוגית גבוהה יותר אצל האמריקנים מאשר בקרב יושבי פלשתינה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא שאנחנו בטיולי אופניים הארוכים שלנו, כמו אלה בני יום או יומיים, מבעירים אש בשטח, כדי להתפנן על תה עלים משובח. הוא אומר שאם היינו באמריקה לא היינו יכולים לעשות כדבר הזה, כלומר... להבעיר אש. אנחנו למען הגילוי הנאות, ולמען חנן עזרן מהטלביזיה, כמובן נוקטים בכל אמצעי הזהירות ומקפידים להותיר את הסביבה נקייה ושלמה כפי שהייתה אבל העניין הציק לי... העיק והעיב...אני מרגיש צורך עצמי לא מובן לכתוב באופן מנומק על הבדלי גישות אקולוגיות מהותיות, בשביל לא להתנצל ובשביל להרגיע את המצפון, הרי אנחנו כרוכבים שוחרי סביבה אנחנו, לא?. ובכן, העניין הוא כזה, יש אקולוגיה שטחית ויש את האקולוגיה העמוקה ויש כמובן את... הזקולוגיה, זאת התפיסה שלי. הראשונה רואה רק את האדם במרכז, היינו, בריאותם ורווחתם של בני האדם וכל השאר, ''משאבים'' בלבד ואילו השנייה רואה בבני האדם ...

בקיץ 98 הייתי בואדי רם, בירדן. ישנם מספר אתרים בעולם שהם לא יוצאים לך מהראש, אסור לפספס אותם. אחד מאלו הוא ואדי רם בירדן. פחות משעה מהגבול הדרומי שלנו, ארבעים וחמש דקות נסיעה מוואדי מוסא, (פטרה), נמצא אחד מאזורי הטיולים היפים בעולם. בין אם באופניים או בהליכה, אז טיילתי שם ברגל... בין אם לצורך טיפוס על מצוקי אבן החול הנישאים לגבהים של מאות מטרים, ובין אם זה רק לצורך טיסה בינות לצוקים עם כלי טיס זעיר - הצבע האדמדם של המצוקים מעורר התפעלות, ותצורות האבן, כולל הקשתות המיוחדות שכה אופייניות לסוג זה של סלע, משוות למקום מראה ספוקי, כאילו לקוח מעולם אחר. בלילה מעט קריר וביום יכול להיות חם מאוד תחת השמש הקופחת, כיאה למקום שבסיסו בגובה של אלף מטרים. נראה שהאירופאים כבר גילו את המקום, ובעשור וחצי האחרונים, מאז הסכם השלום עם ירדן, גם אנחנו, קצת@ למי שנוסע לשם באופן עצמאי, אפשר לשכור שירותים מהשבט הבדואי הסמוך. הבדואים יישמחו להכין לכם ארוחת ערב מסורתית (מנסיף) ולשאת בג'יפ את הציוד שלכם לאורך הטיול@

ב-14 באפריל, למחרת ליל הסדר, עלה אלעוקבי, בדווי מלוד שבבעלותו מוסך בעיר, אל אחת הגבעות הצחיחות שעל הכביש המהיר לבאר שבע, תקע יתדות, הקים אוהל, מתח רצפת בטון והתחיל בשביתת שבת. החלטתו לשבות נולדה אחרי שבית המשפט העליון, דחה את הערר שהגיש בשם שבט אלעוקבי לאפשר להם להקים ישוב כפרי חקלאי על אדמותיהם ההיסטוריות. הדחייה האחרונה היא סופה של התדיינות משפטית ארוכה ורבת שנים של בני השבט עם רשויות המינהל בישראל, התדיינות שתחילתה ב-1951 עכשיו אלעוקבי אומר שאין לו מה להפסיד, שאולי שביתה בנוסח גנדי תהיה הדרך היחידה לעורר את דעת הקהל באשר למצבם העגום של הבדווים בנגב. לכתבה המלאה - לחצ/י כאן פיתוח לכוווולם

כן. היום יום הולדת של הפילוסוף ז'אן פול סארטר. שיטוט באחד מהבלוגים הקבועים שלי גילה לי שאכן היום יום ההולדת של מסייה סארטר... @ אז תעזבו אתכם מווטרס קשישא ותקראו ת'בלוג של הגברת הזאת. במקרה ולא השתכנעתם, למה לכם לוותר על ההופעה הזאת. אז הנה אני מצטט מישהו אחר ששם לי את המילים בפה, הנה... ''רוקרים צריך לראות בהופעה כשהם בשיא הקריירה, או כמה דקות אחריו. איחור שנמדד בעשורים הוא כבר לא אפנתי, הוא אסון. נדמה לי שרומן גארי כתב ב"עפיפונים" שכדי לשכוח מישהו באמת, צריך לפגוש אותו שוב... אל תפגעו בזכרונות שלכם לצד האפל של הירח, עזבו את הקשיש בשקט. תישארו בבית ושימו במערכת את הדיסק עם העטיפה שעליה מנסרת האור המפורסמת''. הכותב הזה שם לי ת'מילים בפה. הנה, תקראו את זה רוג'ר ווטרס ואני

הבוקר קראתי ידיעה באתר לאנשים חשובים , דיווח מהעיתון הבריטי "אובזרוור". כי מדינות באפריקה מבקשות להקים קרטלים, בדומה לקרטל הנפט אופ"ק, וכל זאת למה? פשוט, כדי להביא לעלייה במחירי הקפה, הקקאו וסחורות חקלאיות נוספות - כך הבקשה הועלתה במסגרת סבב השיחות הנוכחי של ארגון הסחר העולמי (WTO).המדינות מבקשות להתאגד לקרטלים עקב צניחת מחירי הקפה המנציחה את העוני במדינות העניות. אולי קיבלו שם שכל באפריקה. אבל אם האפ''ק האורגינל, זה עם הנפט, לא עובד כמו שצריך, למה צריך להעתיק מודל כזה. בכל מקרה מדובר בהתקדמות, לפחות מחשבתית שעשויה לתרום מעט לאפריקה. יש קפה באופ''ק@ חוצ'מזה ובלי קשר לעניין, טיול אופניים באפריקה זה הדבר. לפני 10 שנים טיילתי ביבשת במשך שנתיים על אופנוע ומאז ועד היום הזה ממש, אין רגע ללא געגוע. לכן בפעם הבאה שאני לוקח לאפריקה, אני עושה את זה על אופניים. אה כן... יחד עם אופ''ק@ חיים זיו - תמונות מאפריקה

הימים האלה ימי מונדיאל. איזה כייף, איזה התרגשות. האמת, מעולם לא הייתי חובב כדורגל אבל... אשתי הכניסה אותי לזה. הכל בגללה... היא, האשה של חיי, מתה על כדורגל, אתם מבינים? היא מבינה בכדורגל כמו שמבינים אמיתיים צריכים להיות. אבל יש לה בעיה, לאשתי. כל פעם שמופיעה הפרסומית המעצבנת הזאת של הסופרפארם בה נראות נשים מבריזות לגברים ויוצאות לבילוי מסעיר ברחבי הסופרפארם, היא קולטת שהיא וכדורגל זה לא טוב. במקום לראות את רולאנדיניו מרים לקאקא היא צריכה להרים איזה מסקרה לכיוון העפעף ןלהתייעץ עם יועצת יופי חלקלקה שתגיד לה...שיוווווו כמה שזה מרזה אותך, השחור... אבל בימים כאלה אשתי לא אוהבת שחור. הצבע היחיד שהיא אוהבת זה הירוק של הדשא. אז מפרסם יקר, גם אם זה מה שרצית להשיג, אל תשחק לנו בסטיגמות, גם לנשים שלנו מגיע ליהנות מהימים האלה, ימי המונדיאל@

לרגל שבוע הספר החלטתי לעשות כבוד לסופר השנה שלי. זה נחמד שמצליחים להפתיע אותי עם כתיבה טובה ורעננה, דודו בוסי עושה את זה ובגדול. עד עכשיו שמרתי אמונים לאורלי והקסטל בלום שלה. ועכשיו אני שמח לפנות מקום, למשהו חדש, מישהו חדש... נורא כייף לפנות מקום, אה... בוסי מסביר עד כמה קשה היה לו להיפטר ממוסא, הדמות אותה יצר. הנה שני ציטוטים מהאתר של המדינה שאהבתי, הזדהתי במיוחד(מחק ת'מיותר) ''כמוני, גם מוסא קורא עיתונים באדיקות, ומנסה בכל כוחו לברוח מהתדמית הדבוקה לשכונתו... ''... ''לפחות פעם בשבוע קפצה אלי השכונה דרך הכותרות, וכמעט תמיד בהקשרים שליליים. פשע, עוני, דלות, עליבות, ושאר מרעין בישין. קראתי את הדברים ולקחתי הכל באופן אישי, כאילו הצביעו עלי מתוך דפי העיתון ואמרו לי אתה, דודו, הוא-הוא הפושע, אתה הוא העני, אתה הדל והעלוב. וכאילו לא די בכך, דרך דפי העיתון אף למדתי, ואני רק בן שבע או שמונה, שאני משתייך לארץ ישראל השניה. מישהו שם למעלה חשב פעם מה הביטוי המתועב הזה עושה לנשמתו של ילד קטן''? אה, מישהו??? טוקבקיסט אחד כתב לבוסי את המילים הבאות: יוצר מ...

הנה סוף-סוף מישהוא שמסביר כמו שצריך את ההבדל בין גברים לנשים . וטוב שהוא משתמש בעזרי המחשה... בלעדיהם היה הרבה יותר קשה לעקוב אחרי הטיעון המדעי שלו. אשתי אומרת שזה נראה מפגר, לפי דעתי מישהו שנורא רוצה ליחצ''ן את העולם הערבי דאג להפיץ את הלינק הזה. רוכבי אופניים הם אנשים חשדניים וקנספרטיביים מטבעם@ אם שואלים אותי מה ההבדל בין נשים לגברים אני עונה בצורה שאינה משתמעת לשלושה פנים. עזבו אותכם מנגה ותרדו ממאדים, אין הבדל בין נשים וגברים מלבד ההורמונים. זה הדבר הכי בדוק, כלומר מדעי. כל השאר מבוסס על פרדיגמות, סטיגמות ושאר מריעין בישין@

סטודיו 164 זורק מבט אל הבנייה בישראל אחרי 1967, ברצף דימויים מתוך ארכיון בהתהוות של אדריכלות ישראלית. הגליון הוא סקיצה ויזואלית, חלקית, כמעט שרירותית, למחקר על המקורות הגלויים והסמויים של האדריכלות הישראלית העכשווית דרך התקופה הפוסטמודרנית שלה,מי בנה ומי נטע? לספר מחדש את סיפורה של ת''א

כשתום לוריא בת ה-16 מרימה רגל אחת ועולה על האופניים הגדולים, מתפשט על שפתיה חיוך רחב. תוך דקות היא דוהרת קדימה, משאירה אמא ואבא מתנשפים מאחור וגורמת למאמן יוסי קט המתגלגל לצידה על הרולר בליידס, להתחנן להוריד את הקצב אם רוצים אפשר

לידיעת הרוכבים, השבת יתקיים האירוע גלגלים של תקווה ,מדובר במסע אופניים עממי, גדול וססגוני בו ישתתפו אלפי רוכבי אופניים בריאים ונכים, ביניהם אנשי המגזר העסקי, ארגונים שונים, יחידות צבא, תנועות נוער, משפחות ויחידים. הרוכבים יבחרו בין מסלול לחובבים בן 10 קילומטר ומסלול מקצועני בן 50 קילומטרים@ אנשי עמותת אתגרים , האחראים לאירגון ולביצוע האירוע...(אופס, יצא לי), מבטיחים שממש כמו בשנה שעברה יהנו הרוכבים ומשפחותיהם מקרנבל של מוסיקה, תנועה, צבע, אוכל, שתייה והרבה שמחה והתרגשות. כל ההכנסות קודש לשיקום ושילוב חברתי של ילדים נכים באמצעות ספורט אתגרי@

נלחמים על הבית מתנתקים מהאנטנות